שיאצו והזיכרון הטיפולי... והזיכרון הטיפולי האם הגוף אוצר את היתרונות הניתנים לו בעת טיפול? ואם כן, אילו מנגנונים מאפשרים לו לשמר זיכרון טיפולי זה? המאמר סוקר היבטים משולבים פילוסופיים ומעשיים ומציג מודל חוויתי וישומי על הזיכרון הטיפולי. כמו כן המאמר מציג השלכות פרקטיות על הטיפול בשיאצו ועל הקשר עם המטופל. מאת: גיורא ליכט זה שנים הולכת ומתגבשת אצלי הגישה שמבטאת את הפילוסופיה הטיפולית: 'תן לגוף את הדחיפה הקטנה והוא יעשה כבר את שלו'. אותה דחיפה להחלמה, שאצלנו מתבטאת בלחיצה, משמשת כבסיס להנעת הטיפול. נקודת הזמן בו נוצר המגע בין המטפל והמטופל חובקת בתוכה צמתים רבים אשר משפיעים באופנים שונים על כל טיפול ועל כל מטופל. גופינו הוא יצירה שמתפקדת כפלא הגדול ביותר של הבריאה וההתערבות בפעילותו היא רבת פנים, כך שהגישה כי אנו אמונים רק על 'הדחיפה הקטנה' בלבד נראית לי מאד משמעותית בהבנת תהליך הטיפול. תפיסת 'הזן' בשיאצו מבוססת על הנחה כי הרגע הנתון בו אנו מצויים בטיפול הוא נקודת ההתייחסות לאבחנה ולטיפול: רצף השינויים שגופינו חווה כל שנייה אינו מאפשר לנו להגדיר את הטיפול. עם זאת, אנו לא יכולים להתעלם, מאוסף החוויות וממכלול האירועים שליוו את האדם מאז לידתו. כל אותם משתנים הם חלק מההיסטוריה של הגוף שאחראים להיווצרות אותה 'נקודת זמן טיפולית'. הרעיון העומד מאחורי גישת 'הזן שיאצו' היא יכולתו של המטפל לפתח רגישות איכותית והקשבה לצרכי המטופל במקום לעסוק בחשיבה ותכנון במהלך הטיפול עצמו. מידע אותו לקטתי בכל שנותיי כמטפל (כאשר עיקר האבחנה נעשית בתהליך הטיפול עצמו על פי תפיסת הזן שיאצו ובתום הטיפול להצלבת מידע) נמצא שהמכנה המשותף לרובם הייתה חווית הרגיעה והרצון להישאר בתנוחה הטיפולית. חשתי שאני פורט על מיתרי 'הזיכרון העוברי' המאופיין בנעימות חסרת דאגות. התחושה שחשו המטופלים אפשרה להיכנס לשדה שלהם ולאבחן באופן ממוקד יותר את אופי הטיפול הנדרש. באיור - ודה, הרפואה ההודית העתיקה, ניכתב: 'תנאי ראשון לריפוי כל מחלה הוא הבאת הגוף לרגיעה'. הרגיעה היא ... החיסון לפעול ביתר נמרצות כנגד הפתוגן, לסלקו ביעילות ולמנוע התפתחות מחלה. כשם שהזיכרון החיסוני מבוסס על תגובת זיכרון לפתוגן זר כך ניתן להסיק כי הגוף מעורר 'זיכרון טיפולי'. לזיכרון הטיפולי יש משמעות גדולה בתהליך הריפוי וההחלמה. מעבר לגירוי נקודות הצובו והמרידיאן, אנו יוצרים תהליך מקביל, בו מתנהל שיתוף ... פעילויות העיכול, העלאת הדופק, לחץ הדם ורמת הסוכר בדם, כיווץ של כלי הדם בעור למניעת דימום, הרפיה של שרירי הנשימה, הרחבת אישונים ועוד. כאשר נוצר המגע בין המטפל עם המטופל מתקיים תהליך בו מזהה המערכת האם מה שמצוי בקרבתו הוא גורם אוהד או לא. במפגש הראשוני ובתהליך המתבצע בעקבותיו, הגוף מבטא את רצונו לקלוט את הטיפול או להדוף אותו. מערכת הבקרה המרכזית יכולה לעקוף את תחושות הגוף ולהנחות אותו להמשיך למרות אי נוחות שעשויה להתפתח, אלא ... הרצופות כגון נשימה ופעילות הלב. היא אחראית בעיקר על פעילות של שימור, עיכול, הפרשה, הגדלת מאגרי אנרגיה, התחדשות של תאים, הפרשת הורמונים של גדילה. מכאן ניתן לדמות את הטיפול בשיאצו ככלי המשמש כווסת זרימה המסייע למערכת העצבית האוטונומית לאזן בין התפקודים להם אחראים מערכות המשנה - הסימפטתית והפאראסימפתטית. הרוגע אותו חווה המטופל מנטרל את האיומים החיצוניים ומאפשר למערכת האחראית על השגרה והשיקום לפעול בתאום מלא. מצב רוגע זה יתאפשר כאשר יוצרו התנאים לכך ומערכות הגוף ישקמו את עצמם בתנאים אופטמאלים. באותו מכלול בו יבוא לידי ביטוי המפגש בין המטפל והמטופל יכללו גורמים רבים המשפיעים על איכות ה