תהיות על הרוח ברוח האקזיסטנציאליזם... רעב, מתרוקן ונושם. בדומה לשאר הבריות, הוא נוכח במימד הרגשי, הוא מגיב לאחר, כועס, שמח, מפחד או מביע כל רגש אחר. הוא גם נוכח במימד המחשבתי כפי שהבריות האחרות, או לפחות כך נראה בפעולותיהן אשר נדמה שישנה מחשבה בבסיסן. אולם בנוסף לאלו, חווה האדם דבר אחר ומייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. הקביעה באם שאר הבריות שותפות לחוויה זו או לא, אינה ממין העניין. העיקר ... מייחס לעצמו מימד קיומי נוסף. מימד זה אינו תחושה פיזית, למרות שניתן לחוש אותו, הוא אינו רגש, למרות שניתן להרגיש אותו והוא אינו מחשבה, למרות שניתן לחשוב עליו. המחשבה כשלעצמה היא מחשבה, היא אינה אותו הדבר, אולם תוכנה יכול לכלול אותו. כמו כן, גם הרגש כשלעצמו הינו הרגשה והחוויה החושית כשלעצמה היא התחושה, אולם אין הם הדבר כשלעצמו, ... ולא זיהה אותה, אין היא קיימת בשבילו. מסתכל בפליאה, מכיוון שלמרות שיכולה היא להיחוות באמצעות התחושה הפיזית, הרגשת הרגש, או המשגת המחשבה, זו אינה שייכת לאף אחד מאלו. היא שייכת לאותו מקום נסתר, כששוב הכוונה בכך אינה במובן המיסטי של הדברים, אלא בכך שזו נמצאת מעבר לתפיסתנו. זו הפליאה ... לקיומו. אולם לפני שניגש לבחון הדבר, אני מוצא חשיבות להדגיש את הבחנה בין הרוחניות השייכת לטרנד של הרגע, לבין הרוחניות שהיא תוצאה של מחשבה מעמיקה והתנסות מכוונת. כמובן, שאין הכוונה בכך לטעון שאחת נכונה והשנייה לא, הרי גם אחד המגיע מהטרנד של הרגע יכול להחזיק ברוחניות שהיא תוצאה של מחשבה עמוקה והתנסות וכמו כן ההיפך. הכוונה בכך, הינה בזיהוי הסכנה הטמונה בעצם הגדרתה של הרוחניות כרוחניות. ישנו ציבור שלם המזהה עצמו כרוחני. ציבור זה ... במימדים האחרים, כך ימצא עצמו מגדיר עצמו לפיו, בין אם גישתו כזו או אחרת. כמובן שאין כוונתי להתעסקות בתכני המשמעות, זהו ביטוי למימד המחשבתי ואל לא לאותו האדם המתעסק בתכנים המוגדרים ליפול לאותה המלכודת. ישנה אפשרות שיזהה עצמו כרוחני, אולם הרוחניות תהיה ממנו ואלאה ובאופן דומה ישנה ...