מורה רוחני - מבוא
מורה רוחני בעידן החדש, הוא אדם בעל יכולות הוראה, הנבחן ביושרו, צניעותו ובעיקר בדוגמה האישית של צורת חייו. תפקידו המרכזי להביא את תלמידיו אל הדרך שתוביל למיצוי יעודם האישי, ללוותם ולהדריכם כך שיגיעו בסופו של דבר לרמתו הרוחנית של מורם או אף מעבר לכך.
המורה הרוחני המודרני מלמד הודות לניסיון שרכש בסוג של חניכה, שהיה עליו לחוותו באופן אישי. אם באמצעות "הארה" לה זכה, ואם באמצעות לימודיו אצל
מורה רוחני אחר.
המורה הרוחני שונה במהות עבודתו מן "המנהיג הרוחני", וכן יש להקפיד ולהבחין בינו לבין שרלטנים שנושאים את התואר ללא כל הצדקה. כמה מהם הקימו מרכזים רוחניים או אשראמים והיו בעת ובעונה אחת גם מורים וגם מנהיגים רוחניים. תכונות
המורה הרוחני בנוסף להגדרת מנטור, האומרת שזהו "אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו". הגדרת
המורה הרוחני חייבת להתמקד בדוגמתו האישית בחייו. בעיקרון מדובר באדם החי בצניעות, שכל עיסוקו, כל חייו, כל מעשיו, כל מחשבותיו, כל עולמו הרגשי, כל דבר שיש בחייו ... ביניהם יש המעדיפים דממה על עשייה מדיטאציה על דיבור, דיבור על כתיבה, וחיי נזירות אלוהיים על חיי זוגיות, על מנת לתעל את האגו כראוי. למעשה יש רק
מורה רוחני אחד בעולמנו והוא הבורא. המורה (האדם) הוא רק חץ המראה את הדרך אליו. את החץ יש לכוון פנימה, לעבודה הפנימית. לשם כך יש צורך בנאמנות ללא סייג בין בני הזוג, המובילה לאושר, ליציבות ולתפיסה נכונה של החיים ולשמחה. הבחנה בין
מורה רוחני לשרלטן היו מקרים של
"מורים רוחניים" שהטיפו שלא בתום לב, וגרמו אפילו למותם של תלמידיהם, או פגעו בהם, אם בצורה שכלתנית, רגשית ואם בצורה של הטרדה מינית, או אפילו פגיעה פיזית, לקיחת רכושם, בהסכמה או שלא בהסכמה. מאחר שהתנהגותם זו הוכיחה כי אינם ראויים לתואר
"מורה רוחני", עזבו אותם תלמידיהם לרוב, אך לא תמיד.
מורים רוחניים "שקריים" הראו שרלטנות בהתנהגותם ובהשפעתם על תלמידיהם. דבר זה הגדיל את הספק במערב לגבי תפקידו של
מורה רוחני אמיתי, ולכן כינו את תנועותיהם כתות. אחרים הצליחו לעורר עליהם את חמת העיתונאים ואמצעי התקשורת השונים, וזכו לביקורות צוננות עד קטלניות, גם מתוך ... או התנגדות לדעותיהם, אך גם כביקורת על דרך החיים שלהם. בישראל ידוע על מספר מורים שנפגעו מהיחס הציבורי, בהם משה קרוי, רינה שני ושלמה קרליבך.
המורים הרוחניים הכנים שהביאו רוח חדשה, עוררו עליהם לעתים את המשטר המקומי ואת הכנסייה והאחרונים החלו לחוש מאויימים מנוכחותם המאסיבית. לכן התנכלו להם, פגעו ... מהם את הילת המורה המחבר לאלוהים. בשונה מ"מנהיג רוחני" בדרך כלל נהוג לציין ליד שמם של כמרים, רבנים, שייכים, אנשי דת כאלה ואחרים, את התואר
"מורה רוחני", או "מנהיג רוחני", ויש להבחין הבחנה מדויקת בין שני המונחים. מנהיג רוחני יכול להיות בעל סמכות חוקית, ממסדית, אך נטול כל השפעה רוחנית. לכן, ככל הנראה יש הבדל מהותי בין אלה השייכים לדת מסורתית כמו יהדות, נצרות, אסלאם, בודהיזם, הינדואיזם וכדומה, ובין אותם
מורים רוחניים המביאים עימם רוח חדשה, או תרבות חדשה, או כיווני מחשבה חדשים שלא היו קיימים בדתות המונותאיסטיות האלה ובדתות הלא מונותאיסטיות השונות, הוותיקות והממוסדות, ולכן גם משמעות התואר
מורה רוחני שונה מדת לדת ומתנועה רוחנית אחת לרעותה. הדבר דומה במידה מסוימת לאותו תהליך שהתרחש במשך המאות האחרונות, שבו בצד כל דת קמה תנועה חסידית, או תנועה ... נוצרית, וכדומה. אך בהחלט ייתכן, שאדם בעל סמכות דתית, המייצג דת מונותאיסטית ממוסדת כזו או אחרת, ונחשב בעיני מאמיניו גם ל"מנהיג רוחני" וגם
למורה רוחני. לדוגמה הבעל - שם טוב וגם נחמן מברסלב. לעומת זאת, אהרון דוד גורדון שזכה לכינוי
מורה רוחני וגם מנהיג רוחני, אך הסיר מעליו את כל מוסרות הדת, התנגד לכל צורה ממסדית, ואילו על שמו נרשם המונח "דת העבודה". להלן כמה שמות שהוגדרו
כ"מורה רוחני" (לפי סדר אותיות): אומרם מיכאל איבנהוב, אושו, אנדרו כהן, אקהרט טולה, ביירון קייטי, גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, הלנה בלבצקי, טיוהאר, ימימה אביטל, פטר דנוב, פרמהנסה יוגאננדה, פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, קרישנמורטי, רודולף שטיינר, שלמה קאלו, ושרי שרי ראווי שנקר.
מורים רוחניים שהקימו מרכזים ללימודי תורתם כמה מהם הצליחו, במשך השנים להקים מרכזים רוחניים, והפכו להיות "מנהיגים רוחניים", בנוסף להיותם
מורים רוחניים. הם החלו לנהל מקומות מפגש ולא רק ללמד בהם. כל אחד בדרכו הוא. תלמידיו של איבנהוב הקימו עימו מרכזים בעולם ובהם נהג לקיים את הרצאותיו, במטרה ...