פרשת "חַיֵּי שָׂרָה": שרה אמנו מספרת...יצחק אחרי אמו". [1] שוב הואר האוהל: "כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". [2] ובכל זאת, יצחק, שמחתו וצחוקו עדיין לא שבו לליבו, גם לא לעיניו. עצוב היה לו, מאוד עצוב, על כי לא כיבד את זכר אמו, ולא ליווה אותה למנוחת עולמים. [3] נכון, יצחק היה זמן קצר לאחר טראומת העקידה, והוא לא יכול היה להיות בקרבת אביו אברהם. ובכל זאת, ליבו הכאיב על כך. רבקה החלה מיד בארגון האוהל, שיד...