... כ"לטפל בכשרון", "לשלוט או להשפיע בחוכמה", ורק כהגדרה שלישית, "לשלוט או להשפיע ללא היסוס מוסרי". בתור מבוגרים, בעתיד, היינו רוצים שילדינו ידעו
להשפיע על המציאות. שלא ישבו בחיבוק ידיים, חסרי אונים, ויתנו למציאות סביבם להתנהל ללא מעשה. הינו רוצים שהם יקומו, יפעלו, יעשו, יצעקו ויתעמתו אם צריך - כדי להגשים את שאיפותיהם, לטובתם ולטובת אחרים. כדי
להשפיע על המציאות. הינו רוצים גם שיבטחו בתחושותיהם ויפעלו על פיהן. בתור ילדים, זה לא נוח לנו. לא נוח שבן השנתיים, שלוש, ארבע או שש מנסה
להשפיע על המציאות סביבו. נוח יותר שיהיה פסיבי. שנשים אותו במצב לא מוכר ולחלוטין לא בטוח לתפיסתו, והוא פשוט יסכים להשאר שם, כי אנחנו אמרנו שבהמשך יהיה טוב. איך ילד קטן כל כך יכול
להשפיע על המציאות? הוא לא יכול להגיש בכנסת הצעת חוק פרטית האומרת שכל ההורים ובכללם ההורה שלו יקבלו שבועיים חופש, ויוכלו להשאר איתו ועם חבריו ... טוב: קלים יותר, שמחים יותר, בעלי ראיה קצת שונה את המציאות. זה הבסיס לתיאוריה הפסיכולוגית ולשיטה של "יעוץ הדדי". ילדים בוכים לפעמים על מנת
להשפיע עלינו, כידוע, ולפעמים על מנת להשתחרר מרגשות, וזה קצת פחות ידוע. יש להם שאיפה טבעית לבטא ולשחרר את הרגש הקשה שלהם, ואח"כ הם מרגישים יותר ...