להסכים למות אתמול עשיתי את הדבר הכי מפחיד בעולם. ... זה לא שיש לי נטיות אובדניות, לא השתגעתי וגם לא קרה לי שום דבר רע או נורא. להיפך, זה היה דבר טוב. כי הבנתי, שכל עוד אני לא
מסכימה למות, אני לא באמת
מסכימה לחיות. אחזור על זה שוב והפעם עם הדגשה, כי זה ממש חשוב: כל עוד אני לא
מסכימה למות, אני לא באמת
מסכימה לחיות. זו לא הייתה רק תובנה ברמה השכלית, אלא הבנה ... כל עוד אני לא מאפשרת לחיים לגעת בי, אני בעצם לא חיה. אני שורדת, במקרה הטוב. מנסה "לעבור את זה בשלום" וזה לא נקרא לחיות.
ההסכמה למות היא פנימית. זוהי
ההסכמה למות לכל מה שאני מכירה ויודעת,
הסכמה לשחרר את ההיאחזות שלי במוכר, בידוע, בבטוח - וליפול ... ולהתמסר. ומה שיהיה, יהיה. אני לא חושבת שהכל נפתר, שכל בעיותיי נעלמו ואינן. אבל אני כן חושבת שמצאתי את המפתח. המפתח הוא
להסכים, כל פעם מחדש, לשחרר את ההיאחזות וההיצמדות שלי לכל דבר. למשל,
להסכים שאולי יחשבו עליי דברים רעים.
להסכים שאולי לא יהיה לי כסף.
להסכים לזה שאולי אטעה ולא אצליח ואולי אפילו אכשל.
להסכים שיכעסו עליי.
להסכים לחיות באי ודאות.
להסכים להרגיש את כל מה שאני מרגישה. בעצם, זה
להסכים להיות מי שאני. כי עכשיו אני שמה לב שעד כה ... האיומים, כך שהיא למעשה לא עובדת, אלא רק מייצרת מלחמה בלתי פוסקת בעצמי ובחיים. אז לרגל השנה החדשה, אני מאחלת לעצמי שנה של
הסכמה להיות אני, שנה של אמירת כן לחיים ולעצמי. אני מאחלת ...