... ולא מאיימת: "אייכה? ", איפה אתה? הוא נותן לאדם הזדמנות
להודות בטעות שעשה, ולהביע חרטה על מעשיו. במקום לנצל את ההזדמנות
להודות בטעות ולשוב בתשובה, האדם מתחבא ומאשים את אשתו בכל. חוה מעבירה את האחריות לנחש. וחוזר חלילה כשכל אחד טוען שלא עשה שום טעות! ... וזו הייתה ... אותנו כך! אך הוא בהחלט מצפה מאתנו לקחת אחריות על מעשינו
ולהודות בטעויות שאנו עושים. משום שאם לא ננהג כך, לא קיימת כל תקווה לתקן את דרכינו בעתיד. את המסר הזה ניתן ליישם גם בחינוך הילדים. דמיינו שאתם ... "הי, מה קורה עם העוגיות? ". אמירה כזאת נותנת לו הזדמנות
להודות באמת, מבלי שירגיש מאוים. מדוע כל כך הרבה אנשים מתקשים
להודות בטעויות שלהם? סיבה אפשרית אחת היא, שללא עקרונות מוחלטים של טוב ורע, אין מה שיחייב אותם
להודות במעשיהם. העיתון הגדול במדינה פרסם את הדברים הבאים: מספרת אישה, שבנה נרצח בפיגוע טרור: "הגעתי לבית המשפט, והנאשם ברצח הסתכל עלי במבט של 'מה ... "תדחיקו את זה! ". ההדחקה הזו איננה בריאה. כאשר אנו מסרבים
להודות במעשינו, ההרגשה הרעה אינה נעלמת, להפך, היא מתגברת ומכרסמת בנו עד שנתייחס אליה, נודה במעשינו ונתקן את דרכינו. ברמה אחרת, הדחקה שכזו ממש ... כבר אין דרך חזרה פרשת השבוע מספקת לנו כלי חשוב שיסייע לנו
להודות במעשינו: כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך... ואמרת לפני ה' אלוקיך: 'ביערתי הקודש מן הבית, וגם נתתיו לגר ליתום ולאלמנה'"... (דברים כ"ו יב יג). ... זה לא כל כך קל כפי שזה נשמע. בדרך כלל מאד קשה לאנשים
להודות במפורש שהם עשו מעשה שגוי. אנחנו מצטיינים בלהמציא לעצמנו תירוצים. אנו מסרבים
להודות באמת. אנחנו זורקים את האשמה על מישהו או משהו אחר. אנחנו מכחישים את המובן מאליו. אנחנו מצטיינים במתן הסברים הגיוניים. אך אדם שמצליח במאמץ רב ... הרי הוא כבר יודע את האמת. הבעיה מתחילה כאשר איננו מוכנים
להודות באמת בפני עצמנו. כמו שאמר ירמיהו הנביא: "הנני נשפט אותך על אומרך 'לא חטאתי" (ירמיהו ב' לה). אם נשכיל להשתמש בכלים שמלמדת אותנו פרשת השבוע, ...