הדחקה! טוב או רע? האם להדחיק או להעלים? חלק 1הדחקה! טוב או רע? האם להדחיק או להעלים? חלק 1 הדחקה! טוב או רע? האם להדחיק או להעלים? כפי שכבר התבאר במאמר מי ביקש ממך להלחם ברע? תפקידך לעשות טוב! הדבר הטוב ביותר שהאדם יכול לעשות עבור עצמו, הוא לעשות טוב בלבד. אתה לא צריך להלחם ברע, לא צריך להילחם ... נקודה חיובית כלשהי, נקודת אור כלשהי והרחב אותה. אתה תעשה כמה שיותר טוב, והרע יתבטל ממילא. ונשאלת השאלה, האם אין זו הדחקה? מה קורה בעצם לאותו רע שבך, האם הוא לא מודחק ויחזור אליך כבומרנג אם לא תטפל בו? כיצד זה יתכן שאפשר ואפילו מומלץ להדחיק את הרע ולעשות רק טוב? התשובה לשאלה הזאת היא ממש פשוטה. כאשר אתה נמצא בחדר חשוך ואתה מדליק את האור, האם אתה לא מדחיק את החושך? האם הוא לא יפתיע אותך פתאום מהיכן שהוא? אולי בפעם הבאה לפני שאתה מדליק את האור, קח איזו קופסא ושים בתוכה את החושך, ורק אח"כ תדליק את האור?! מה בדיוק קורה לאותו חושך כאשר אנחנו מדליקים את האור, להיכן החושך נעלם? התשובה כמובן פשוטה, חושך הוא העדר אור. אם יש אור החושך איננו, הוא לא מודחק הוא איננו. האדם הוא כלי קיבול. האדם בוחר מה לשים בכלי הקיבול שלו, מחשבות חיוביות או שליליות. המציאות היא מצב נתון. אף אחד לא שאל אותך היכן תיוולד, אף אחד לא שואל אתך באיזה מצב ... האדם יכול לבחור בכל רגע נתון, על מה לחשוב, האם לחשוב על רע או האם לחשוב על טוב. כאשר אתה חושב על טוב, אתה לא מדחיק את הרע, אתה פשוט מעלים אותו. הוא איננו, בדיוק כמו שהחושך איננו כאשר מדליקים אור. לא צריך לעבוד קשה ולגרש את החושך, מספיק להדליק אור קטן והחושך הגדול והמפחיד שהיה כאן קודם נעלם. ... להיות שחושך כל כך גדול נעלם בגלל נר קטן? להיכן בדיוק כל החושך הגדול הזה נעלם? הרי האור יותר קטן מהחושך, אז להיכן הודחק כל החושך הגדול שהיה כאן קודם? התשובה מאוד פשוטה, הוא לא הודחק, הוא נעלם. מעט מן האור דוחה המון מן החושך זו עובדה ממשית. מצד שני חשוב להבהיר, כי הדחקה, אין פירושה התעלמות! ז"א אם אתה מרגיש מועקה כלשהי וכולי מבפנים, אתה לא צריך להתעלם מכך ולהמשיך בחיי השגרה. אסור לך להתעלם מהבעיה ולהמשיך לחיות כרגיל, כי זאת בדיוק הדחקה פסולה. ולמה? כי אם תדחיק זה יחזור אליך כבומרנג בהמשך, כגון בצורה של חרדה, לחץ וכולי. אז מה פשר העניין, מהי הדחקה חיובית ומהי הדחקה לא חיובית? התשובה מאוד פשוטה כאשר יש לאדם מועקה נפשית כלשהי, הדבר מרמז על משהו מודחק שאסור להדחיק אותו וצריך לטפל בו. אבל הטיפול בו הוא על ידי עשיית טוב. והדבר יתבאר ע"פ המשל הבא. אדם צועד במדבר ומאבד בכל שעתיים 1 ליטר מים. מה עושה אותו אדם? שותה כל שעתיים 1 ליטר מים. ומה קורה אם הוא מגלה פתאום כי הטמפרטורה עלתה וכי הוא מאבד ליטר מים כל שעה? אז אפשרות אחת היא להדחיק ולהמשיך בשגרה של שתיית 1 ליטר מים כל שעתיים, רק שאז כמובן ברור שההתייבשות בא תבוא. אך מצד שני ניתן לא להדחיק את הבעיה ולטפל בה על ידי זה שמתחילים לשתות יותר מים. פשוט, אם מגלים שהגוף מאבד כל שעה ליטר, אז כל שעה שותים ליטר. ואולי אפילו טוב יותר, לשתות כל שעה קצת יותר מליטר, כדי שאם ... יתברר שהטמפרטורה עלתה בלי ששמנו לב, אז לפחות האדם לא נמצא במצב של חוסר נוזלים. ומה הנמשל? כאשר אנחנו מדברים על הדחקה ועל טיפול בבעיה, היכן בעצם נמצאת אותה המועקה ואותו הדבר שאנחנו מדחיקים / מעלימים? התשובה היא, כי אותה הבעיה נמצאת בתת מודע ובנפש של האדם מבפנים. כאשר האדם מדחיק, הוא מדחיק בתוך התת מודע, בתוך הנפש. ומה יוצרת הדחקה? הדחקה יוצרת לחץ, חרדה פחד עצבים וכולי. ומה זה אומר בעצם? כי הבעיה שיש לאדם היא בנפש בפנים. והמועקה הזאת שיש לאדם דומה בעצם לצימאון נפשי, הנפש של האדם מוטרדת ממשהו ויש לה רצון ... הנפש, מעיק על האדם מבפנים והוא מבין שמשהו חסר לו ומכאן באה המועקה. וכאן יש שתי אפשרויות, אפשרות אחת היא להתעלם ולהדחיק, דהיינו להמשיך בחיי השגרה ולא לתת את הדעת על הצימאון של הנפש. ואפשרות שניה להגדיל את כמות המים שהנפש שותה, דהיינו לקחת המון מים, ז"א חשיבה חיובית, התבוננות, שמחה וכולי ולהשקות את הנפש. זאת כמובן אינה הדחקה אלא טיפול. כאשר האדם ממשיך בשגרה כאילו לא קרה כלום, זו בעצם הדחקה פושעת, שסופה הוא בחרדות, מועקות, לחץ נפשי וכולי. אך כאשר האדם משנה את השגרה, דהיינו מגביר את המינון של החשיבה החיובית שהוא מכניס לתוכו, הדבר הזה בעצם ממלא את הצימאון הנפשי ...