אושר או סבל - הסבל
שבאושר - השעבוד
לאושר - חלק 1 הקדמה הספר הוא רצף של תובנות אישיות שנחו ע"י מה שמכונה direct experience או חוויה ישירה. חלק ... מוגדרת נקודת החיים. שאיפה קטנה של אוויר בוקר מלווה בצינה.. רוגע.. נעימות, גרמה לילד לחוש את שיא
אושר חייו. כהרף עיין, חלף הרגע. והילד לא ידע באותה שניה כי יעמול כל חייו על מנת לחוש את התחושה הזו. במהלך ... ארכה מעט יותר זמן וגם השאירה בו רושם עמוק. ושוב, הראש שכח את הרגע אבל הלב לא. שהשתחרר מהצבא, רדף אחרי
כסף, רדף אחרי זנבו, והאמין כי
בכסף יוכל להגיע לתחושה, לנקודה שאפילו לא ידע כי חיי, למענה. הדרים לעבוד בים המלח, ניסה לחסוך
כסף, לא ידע אפילו מדוע לא הבין לאן פניו מועדות. אמר - אלמד הכל, אנסה הכל, אולי בדרך השלילה אוכל להגיע ... שבה אנו כה חפצים לחוש במהלך חיינו. זהו אזור שאינו מוגדר במילים. לא סמים, לא מין, לא התמכרויות, לא
כסף, כל אלה אינם דומים ל"נקודה" נקודת
האושר, נקודה שאצל אחדים נקראת אהבה, לא אהבה של בן זוג, אלא אהבת החיים, טעם החיים. וצריך להפנים שכמו שנאמר ... רק ברגעים מיוחדים אשר בהם הלב מבין את הראש ולהפך. אפשר לחוש את דרך הלב, ולהגיע לנקודת החיים. השעבוד
לאושר ואמר, אעלה אתכם מעני מצרים, אל - ארץ הכנעני והחתי, והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי - אל - ארץ זבת חלב, ודבש. ... לצאת ממצריים או להתגבר על היצרים. תהליך שהוא ממש קריעת ים סוף טרנספורמציה של היעוד האישי, התליית
האושר בסובייקט ולא באובייקט, מצב כמעט בלתי רציונאלי לסופי שצריך לזהות את האין סופי, דבר שאינו בהישג מוגבלות ... אותנו אל המנוחה והנחלה. מיצוי הפוטנציאל האלוהי הטמון בנו וההבנה, הם היעוד והשחרור. המן "אגירת
האושר" "ויאמר יהוה אל - משה, הנני ממטיר לכם לחם מן - השמים; ויצא העם ולקטו דבר - יום ביומו, למען אנסנו הילך ... זורם בעורקי כמה שנים. התובנות מרחיקות הלכת שנמצאות בסיפור המן, הן כל התורה על רגל אחת. תורת הדרך אל
האושר. את
האושר מקבלים ולא לוקחים. את
האושר אי אפשר לאגור כי "וירם תולעים, ויבאש".
האושר נמצא בחוויה הראשונית וזהו. אין
אושר שדומה לקודמו. כל רגע של
אושר עומד בפני עצמו. רגעי
האושר קיימים שבעה ימים בשבוע. לכן לא צריך לאגור כי מחר יהיה רגע חדש. לאחר חוויית
האושר יש מכניזם המנסה להשיג או לחוות שוב את
האושר. זהו תהליך בו האגו מנסה לרכוש או להשיג בכל דרך אפשרית את החוויה ע"י הפיכתה ל"שלי". תהליך זה הוא חסר ... אמיתי / "אני" וכאן מתחילה מערכת של השוואות בין המקור למשני ובפער שבניהם מתחיל הסבל. בהבנה הזו רדיפת
האושר היא בלתי אפשרית. פתיחת השערים, יצירת קרקע פורייה של היטהרות, קבלה אמיתית של האפשרות כי
האושר הוא מה שיש - ולא משהו דמיוני הן זימון
האושר. חוויה היא שייכת לעבר ואין
כסף בעולם שיכול לקנותה. ברכושנות וב"שלי" אין כל
אושר הוא שיקוף עלוב של המקור.
האושר הראשוני הוא חוויתי, ואינו מסוגל להכיל בתוכו את עולם המושגים וכל ניסיון לתארו יעלה בתוהו "ויראו בני - ישראל, ויאמרו איש אל - אחיו מן הוא - כי לא ידעו, מה - הוא" כאשר נאגר
"האושר" וההמשגה עולה "וירם תולעים, ויבאש" האכזבה והריקנות מהעולם האובייקטיבי שכל כך קרץ ומשך, הפך לרועץ כמו אש לעש והדמיון או הטירוף יוצאים שוב למרדף חסר סיכוי. ההבנה והשחרור, נמצאים בהבנה שהעולם מלא
אושר אין סופי וכמו שאיננו אוגרים אויר מחשש שייגמר כך רגעי
האושר. העולם מלא בהם. כך השחרור בידיעה שהעולם מלא בכל טוב. יהיה אשר יהיה החושך (האלוהים שבחושך) ויאמר אלהים, ...