... שאין בו שום צורה. בהוויה לא היה הבדל בין אני ולא אני. אז ההוויה היא החיבור של כל הדברים בבת אחת. ההוויה היא
הכלום. האדם הוא כל כך שקרן, שאת הממשי הוא הופך ללא ממשי.
הכלום הוא כל כך לא ממשי בעיני האדם, שהאדם לא יכול אפילו לחשוב עליו, אתה כל כך בטוח
שהכלום לא קיים, שאתה אפילו לא יכול לחשוב עליו ואפילו לא לדמיין את זה. למעשה
הכלום, קיים יותר מכל מה שקיים. אבל המוח של האדם כל כך מעוות ועקום, זה אפילו לא מעוות, זה הפוך לגמרי, הממשות עצמה היא
הכלום. והממשות עצמה, שהיא כל כך ממשית, עליה אף אחד לא יכול לחשוב. בהוויה הראשונה אין
כלום. אין שום צורה. זה לא כמו שלוקחים כסא ושולחן ומפרקים אותם ויש ערמה של עצים או שאפשר לומר שזה כסא ושולחן בצורה אחרת, הכסא והשולחן שינו את הצורה שלהם. אבל בהוויה הראשונה אין שום צורה וזמן. במהות של המציאות אין צורות, אין שום הפרדה. שאלה: האם גם
הכלום הוא משהו? אליעד: אני אתן לך דוגמא, האם את יכולה להסתכל בבת אחת על כל החדר? לא.
הכלום הוא גדול, את לא יכולה להסתכל עליו בבת אחת, אם תדמייני את הכל בבת אחת, זה יהיה
הכלום. הכלום הוא מאוד גדול, אתה שואל, איך אני אבין את
הכלום? אם תחבר את הכל לדבר אחד, את כל הצורות, כל הדברים, כל המחשבות, הכל הכל אז תקבלו את
הכלום. שאלה: אם העולם נוצר
מהכלום, אז איך נוצר הפוטנציאל? אליעד: זה שהעולם קיים זה לא אומר שהוא נוצר מפוטנציאל. בואי נבדוק. במהות של המציאות אין שום הפרדה. אפילו לא כפוטנציאל, אם את ... אבל אם תגדילי את זה פי אין סוף, נניח שהגעת לראשון, שהוא מחוץ למקום ומחוץ לזמן, מה את רואה? אין מקום וזמן, אין
כלום, אז אין בכלל פוטנציאל. כדי שיהיה פוטנציאל צריך שיהיה שינוי במקום או בזמן, פוטנציאל תופס מקום. ולכן במהות הראשונה אין פוטנציאל. אבל יש בה הכל אך לא ... חדשה. אבל אם ניקח את כל האירועים שהיו אי פעם, ונדחוס הכל למקום אחד, מה נקבל באותה נקודה? יש בה הכל, אבל נקבל
כלום. ותוסיפו לזה גם את מה שלא קרה, בראשון יש גם את כל מה שיש וגם את מה שאיננו. כל האפשרויות, אז יש לך
כלום מוחלט.
כלום פירושו דבר שאני לא יכול להגדיר אותו. אולי זה בגלל שהוא גדול מאוד ולא קטן מאוד. רבי נחמן אמר, שהשקר הוא, שעל אחד אומרים שזה שניים, ועל הגדול אומרים שהוא קטן. הגדול שהוא
הכלום, אתה אומר עליו שהוא הכי קטן. ועל אחד שהוא הכי גדול, אתה חושב שהוא הכי קטן.
כלום פירושו, הדבר שאני לא מסוגל להגדיר אותו, הדבר שאני לא מסוגל לחשוב עליו. זה כמו שאומרים לך תחשוב על הכל, האם אפשר לחשוב על הכל בו זמנית? וגם אי אפשר לחשוב על
כלום. מה יותר גדול מהמקום והזמן? המציאות. השלם שהוא מושג מופשט מכיל בתוכו את המקום והזמן, השלם הוא המהות, לסך כל הדברים ביחד אנו קוראים השלם וגם
כלום. האם לאהוב הכל זה טוב? זה רע, למה? נניח שאת אוהבת את הכל, אבל בכל זאת סובלת, למה? כי את קיימת. עצם זה שאת חווה זה אני וזה לא אני, את חווה חסר. חסר ... אני מנקה כי אני רוצה שיהיה לי טוב. אליעד: אז אם אתה רוצה שיהיה לך טוב, כל מה שאתה צריך להגיד, שלא אכפת לך
מכלום, אז טוב לך? שאלה: מהבחינה הזאת טוב לי, אבל יש לי בעיה אחרת, שאני לא חווה את המציאות בשלמות. אליעד: אתה בבעיה חמורה, למה? כי אם היה אכפת לך ... אז אתה צריך לבקש את ההפך שלו. כדי שיהיה רע, צריך להיות משהו שאתה לא רוצה אותו. אז מה הבעיה? אולי אתה לא רוצה
כלום, ואתה סתם מתעתע בעצמך, כי כאשר אנו מחפשים מה אתה לא רוצה, אנחנו לא מוצאים אותו. אז אתה סתם דופק את עצמך. שאלה: אולי בגלל תחושת הנפרדות. אליעד: אני ... בא ממקום שאתה באמת רוצה להבין. הבעיה היא שאתה חושב שאתה מבין לפחות חלק מהדברים. אז נשאל אותך דברים עד שלא תדע
כלום. הוא למשל בטוח שהוא לא רוצה לריב עם אנשים, אז אם אני מטיל ספק ברצון שלו, אז הוא ישאל מה אני באמת רוצה? כאשר אני מטיל ספק, ברצונות שלך, בהגדרות שלך, ... בהם, קודם אני אסיים להלחם עם הפילים ואחר כך אני אתפנה אליך. אבל אני אומר לו, אין כאן פילים, את לא צריכה לפחד
מכלום. אני טוען שאת לא צריכה לפחד
מכלום, ואז את אומרת, יופי, אין כאן בכלל בעיה. ואת אפילו רוצה לעבור לצד השני, אבל את אומרת קודם אני צריכה לפתור את הבעיה. את רבה עם שיגעון, החלטת שיש רע ... אלוהים בסוף. כי האמת תשחרר אותך. עוד אמת ועוד אמת, ואז תשתחררי. את לא צריכה להגדיל את הרצון, את לא צריכה
כלום, רק תיצמדי לאמת במה שאת יודעת. תמצאי את הדבר שהכי קל לך לבדוק אותו, ואותו תשני. אתה למשל, האם זה כל כך קשה לך להגיד אולי. שאלה: אני כל הזמן אומרת ...