... הזדקקות
לכבוד היא עוני רגשי? ומה יוצר אותה?
כבוד. הערכה עצמית. מי שמחפש
כבוד הוא מסכן בדיוק כמו אדם עני שמחפש נדבות, כי שניהם תלויים באנשים. מי שחשוב לו מה שאנשים חושבים ואמרים עליו הוא די מסכן, כי הדימוי העצמי שלו קשור לצורה שבה אנשים תופסים ... אותו עני, כי אותו עני צריך את הבריות בשביל גופו ולא בשביל נפשו. אותו עני חסר לו ממון שאותו הוא מבקש מאנשים אך נפשו יכולה להיות שלמה, לעומת זאת מי שמחפש
כבוד, מלבד זה שחיפוש
כבוד נובע מחוסר היגיון, מלבד זה אותו אדם חסר בנפשו ותלוי בנפשו באנשים אחרים. כי תכונת ההזדקקות
לכבוד, כמוה כתכונת הקבצנות. עליך כאדם להיות בעל הערכה עצמית שאינה תלויה באחרים. עליך להעריך את עצמך ביחס לקנה מידה שאתה מציב לעצמך בלי שום קשר למה אחרים חושבים עליך. ... לעשות את זה מבפנים , על ידי התבוננות ויצירת שמחה פנימית וכולי. והפעולה הזאת שבה אדם מנסה לגרום לאחרים לאהוב אותו בגלל דברים חיצוניים, דהיינו בעצם חיפוש
כבוד שהוא הרי תועלת חיצונית ולא פנימית, הדבר הזה גורם לתת מודע של האנשים שסביבו להתחיל לחשוב כאילו זה באמת חשוב החיצוני יותר מהפנימי, כי הרי יש כאן מישהו שנראה חכם וכולי, שאומר שצריך
לכבד ולהעריך אותו בגלל משהו חיצוני. ואז הדבר הזה לאט לאט מחלחל לתת הכרה של הסביבה וגורם לאנשים להאמין כאילו באמת הסיבה שבגללה האדם צריך להעריך את עצמו היא חיצונית. ואז ... שלך. אתה חייב שיהיה את זה גם לך! ומפה לשם ומשם לפה, כל הדברים האלו שהם כמובן הסביבה והתקשורת שבהן האדם מוקף, כל הדברים האלו גורמים לו לאדם להתחיל לחפש
כבוד. דהיינו הם עוזרים לאדם לשכוח להיות מסוגל לאהוב את עצמו כפי שהוא, כי הרי הם כל הזמן מספרים לך שרק אם יהיה לך, רק אז תוכל באמת ליהנות מהחיים. וכל הדברים האלו מטשטשים ... את עצמו ויחשוב בצורה שכלית והגיונית מהי התכלית והמטרה של כל מה שהוא עושה / חושב / רוצה וכולי. ואז ברגע שהאדם באמת יהיה בישוב הדעת אמיתי, אז הוא יקלוט שכל
הכבוד הוא דמיון אחד גדול, כי באמת
הכבוד החיצוני לאדם אינו מעלה ואינו מוריד כחוט השערה ואינו נותן לאדם מאומה ושום תועלת אמיתית. וברגע שהאדם יבין את זה, אז הוא יתחיל להיות תלוי רגשית רק בעצמו ולא במה שקורה סביבו. ואז החיים שלו יהיו טובים יותר. זכור, לעולם אל תהיה מסכן ותחפש
כבוד של אנשים אחרים, לא ממש כדאי שהנפש וההערכה עצמית העצמית שלך יהיו תלויים באחרים. בהצלחה. ציטוטים: רבי נחמן מברסלב הזדקקות
לכבוד מאנשים = עני שנצרך לבריות "ועקר האמת הוא, כשאין האדם נצרך לבריות... ואפלו מי שאין נצרך לבריות בשביל פרנסה, כי מתפרנס משלו, אף על פי כן יש שהוא נצרך לבריות, בשביל
כבוד, או בשביל דבר אחר, דהינו שיש לו תאוה של
כבוד וחשיבות וכיוצא נמצא שהוא נצרך לבריות, שהוא צריך
לכבוד וחשיבות שלהם" ככל שיש פחות שכל, כך צריך יותר
כבוד "כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו
כבוד ביותר, כי כל מה ששכלו יותר קטן, הוא יותר חפץ
בכבוד, וכמו שאנו רואים בחוש, שהילדים מקפידין מאד על
כבודם, ורוצים מאד את
הכבוד, וזה מחמת, שדעתן קלה וקטנה מאד"
כבוד חיצוני הוא חסר משמעות. וממילא מי שרוצה אותו הוא טיפש. "מי שרוצה
כבוד הוא שוטה" "מה שהעולם רחוקים [מהשלמות והאושר]..., הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת, ואינם מישבין עצמן. והעקר להשתדל לישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון
כבוד, ואז בודאי [יזכה להיות מאושר]... " על ידי שימוש בשכל, אפילו במעט שכל, ניתן להתגבר על הכל "השכל של האדם יכול לעמד כנגד כל התאוות... כי יש לכל אחד חכמה בכח, רק שצריכין ...