... "כן!!! גם אני!!! אל תלך!" היא צרחה, בייאוש,
בכאב, אך הקול לא בקע מפיה. איציק התבונן בה רגע, מחכה לתגובתה. "הוא לא שומע אותי", חשבה. ואז אמר שהוא עוזב ושיבוא מחר כדי לקחת את הדברים שלו. היא שמעה את ... ברגע שהניחה ראשה על הכר. באמצע הלילה התעוררה
בכאב. היא חשה כאילו מישהו נעץ סכין בבטנה.
הכאב היה כה חד ומוחשי, שהיא קמה וניגשה לחדר האמבטיה, הפשילה את החולצה והתבוננה בבטנה. לא היה שם שום דבר שתאם לעוצמת התחושה שלה, רק דקירה קטנטנה בבטן, מעל ... רק ביקשה שיבדוק את מקום הדקירה והתלוננה על
כאב בנקודה זו. הרופא בחן את בבטנה ואמר, "המממ, עדיין יש לך כאן צלקת קטנה, זה נראה כאילו נדקרת ממשהו, אבל זה לא רציני". דפנה שאלה אם הוא בטוח שזה הכל, אם ... והתרחב. היא התפלאה כיצד ייתכן הדבר שהיא לא חשה
כאבים. הוא הלך וגדל והיא יכלה להתבונן במראה ולראות דרכו את המתרחש מאחוריה, כל יום קצת יותר. כשגלי הייתה שואלת מה שלום החור - כל העניין הפך למעין בדיחה ... היא החליטה שלא לומר דבר על החור והתלוננה על
כאבי בטן. היא ביקש ממנה להפשיל את חולצתה. ברגע הגורלי ציפתה דפנה לכך שיביט בה בתדהמה, אולי אפילו יתעלף. אולם הרופא לא הפגין סימני פליאה. הוא מישש את בטנה ...