... על היא האחראית לסדר הזה? האם אלוהים ברא את העולם? הידיעה האנושית אודות
היקום ומעולם לא היתה מושלמת גם לא התקרבה לזאת; ידיעה זו תמיד היתה חלקית ותמיד תישאר כזו כי אין
ליקום סוף. "חלקית" עד כדי שבהערכותינו - טעות הסטיה שלנו מגיעה עד למאות האחוזים; מעריכים שישנם בין 100 ל - 200 מליארד גלקסיות
ביקום, רק 100 מליארד מפריד בין הערכה לשנייה. האדם הזה שבוחן את
היקום הינו יצור סקרן וזה למעשה המניע לבחינת הסביבה שלו, זהו המותר שלו מהבהמה, הוא מבקש לדעת, לחקור, להבין... אבל לעניות דעתי המניע האמיתי שלו בלחקור ולדעת נעוץ ... בטוח, אחרת בשביל מה לי להאמין? הקבוצה הזו פסקה: אין ולא יכול להיות יוצר
ליקום; הוא נוצר מאליו. ובכל זאת גם הקבוצה הזאת ניסתה להגיע אל השלווה המיוחלת ולעקוף את מועקת הידיעה החלקית וכאילו זה עתה השיגו את הידיעה המושלמת והבטוחה. הם פסקו:
היקום נוצר במפץ הגדול; זו ההסטוריה שלו מאלף ועד ת'. ישנן כמובן עוד תאוריות וואמונות ואסקולות, אולם תיאורית המפץ הגדול וללא ספק היא השולטת במרחב ומקבצת סביבה קבוצה ... אני רוצה לחזור אל האדם באשר הוא, ולעמוד לצידו ברגע התבוננותו במרחב,
ביקום הגדול הזה, מה הוא מבחין ברגע זה? מה הוא מרגיש? הוא הסתכל במרחב וחש מבוכה... השאלות רבו על התשובות, וככל שהעמיק והשיג יותר מידע כך גברו שאלותיו על תשובותיו. כחמש מאות שנים לפנה"ס, האדם עוד ראה את כדור הארץ כמרכזו של
היקום, וכאלפיים שנה לאחר מכאן העמיד את השמש במרכז
היקום, וכוונתו היתה למערכת השמש - היא היא כל
היקום. חמישים שנה מאוחר יותר יטען נציג האדם כי
ביקום מערכות שמש רבות ולכן הוא אין - סופי ונטול מרכז, ואגב אמונתו המוזרה הזאת יעלה על מוקד. כעבור מאתיים שנה יגלה האדם את תופעת התפשטות
היקום; ואם הוא מתפשט הרי היתה לו ראשית... באופן הזה היגענו בשעה טובה לתאורית היווצרות
היקום ע"י המפץ הגדול; אולם בנקודה הזאת עלתה השאלה, ואם יש
ליקום ראשית - האם יש לו גם אחרית? סברה אחת קבעה כי יבוא יום והתפשטות
היקום תיבלם ע"י משיכת הכבידה ההדדית בין חלקיו, או אז
היקום יחזור להתכווץ ויתרחש הריסוק הגדול - היפוכו של המפץ הגדול. סברה אחרת קבעה כי ההתפשטות תימשך לעד, וכתוצאה מכך הטמפרטורה ברחבי
היקום תשאף עם הזמן עד לאפס המוחלט, הכוכבים ידעכו בזה אחר זה, ובאופן הזה יגיע
היקום לסופו; זהו תרחיש "מות החום" של
היקום. בשנים האחרונות הגיע האדם לראיות מוצקות התומכות בתכונת "התאוצה" בתופעת ההתפשטות, אולם כאן עלתה השאלה: האם התאוצה הזו קבועה היא או משתנה. בתאוצה קבועה - תרחיש "מות החום" יביא אומנם לקץ העולם, אך בתאוצה משתנה קץ
היקום יבוא ע"י תרחיש "הקריעה הגדולה" כאשר שיווי המשקל יופר והחומר יתפורר. יש להמתין איפוא לקץ
היקום ולראות איזו מבין שתי הווראציות אמינה יותר, ובנתיים האדם שרוי באי - וודאות מוחלטת: מה קורה
ביקום, מה קרה בעבר ומה עתיד לקרוא בעתיד. לציין, שמכלול המידע שהגיע אליו האדם הוא אודות
"היקום הנצפה" שהרדיוס שלו יכול להגיע עד לכ - 13 מליארד שנות אור, היינו עד לגלקסיה שהאור שיצא ממנה עם היוולדה מגיע אלינו רק עכשיו - באיחור של 13 מליארד שנות אור... בנתיים, גלקסיה זו הרחוקה ביותר משביל החלב והנמצאת בקצה
היקום - המשיכה להתרחק מאיתנו בגלל תופעת ההתפשטות, לכן היא נמצאת כרגע במרחק של 46 מליארד שנות אור מאיתנו, וזהו למעשה רדיוס המידע שלנו אודות
היקום, ומעבר לו ישנן עוד גלקסיות שניתן להשקיף עליהן אם נעמוד על הגלקסיה ההיא הרחוקה ביותר, ונשקיף ממנה על עוד רדיוס בן 46 מליארד שנות אור, וכן עד לאין סוף... אני ... בפעם האחרונה להחזיר את הדי. וי. די לאחור ולעמוד שוב לצד האדם שמתבונן
ביקום. הוא התבונן בשביל לגבש לו דעה ושלווה... או אז המציא את טלסקופ החלל האבל שלקח אותו למרחק של 13 מילארד שנות אור שהתפשטו עד ל - 46 מליארד שנות אור... כל זאת בשביל לגבש לו דעה ברורה ורחבה ככל האפשר אודות
היקום שהוא חלק ממנו. אולם ככל והרחיק לכת עם מבטו כך מסגרת החשיבה שביקש לגבש הלכה והתערפלה... מדוע? כי
היקום לא עצר לרגע בשביל לתת לאדם צ'אנס לנעוץ בו מבט או לקחת לו תמונה, הוא הולך ומתפשט בשיעור הולך ומואץ... השאלה היא אם תאוצת התפשטותו הינה קבועה או משתנה, ולכל תשובה תרחיש משלה: תרחיש קץ
היקום, תרחיש הקריעה הגדולה, תרחיש הריסוק הגדול, תרחיש "מות החום". את המידע הזה המוצק בחלקו והספקולטיבי בעיקרו - גילה האדם אודות חתך מוגבל ומוגדר
מהיקום בן 46 מליארד שנות אור שאחריו יופיעו מן הסתם עוד חתכים ועוד... בד בבד גילה האדם את מימדיו האישיים - עד כמה קטן הוא; נקודה בלתי נראית ובלתי משמעותית. ולא רק ...