... ימי הבריאה - יום 7 - חלק 5 אם כן אני האדם מבחין באופן מובהק וחד משמעי בגושים מלוכדים, כל הסביבה שלי וכל
היקום מסודרים בסדרה זו או אחרת של גושים. אבן למשל ובכל צורה וגודל היא גוש. עץ הוא גוש שהתלכד באופן מתוחכם, אדם הוא גוש מלוכד, ... מן - הארץ, והשקה את כל פני האדמה. (בראשית ב, ו) "סדר הדברים" הזה שתחב מחבר התורה לידי הוא אב טיפוס של היערכות כל חוקי הטבע על צבאותיהם
ביקום. "צבאות" הוא מונח שהטמיע מחבר התורה ומשמעותו "כוחות", במקרה שלנו הכוונה לכוחות הטבע. אני שב ומדגיש כי אני "קונה" את הגדרות ... היא ביטוי שכתובתו היא האדם שקלט את הביטוי, קולט אותו או יקלוט אותו, אין רובד רביעי בו נקלט הביטוי של ההבחנה. מחבר התורה התבונן איפוא
ביקום - כמו שאנחנו מתבוננים בו, התבונן בחומר ובכוחות הפועלים עליו, ורשם את הבחנתו זו: ואד יעלה מן - הארץ, והשקה את כל פני האדמה. ההבחנה הראשונה שלו תואמת להפליא להבחנה שלנו. שתי נטיות עיקריות ישנן בחומר של
היקום: הנטיה הראשונה היא להתפזר ולהתפשט... את הנטיה הזו הוא ביטא במשפט הזה: ואד יעלה מן - הארץ. כלומר ישתחרר ויתפזר... והנטיה ... אבל רשמיו כאן אינם מתייחסים לתכונות החומר ונטיותיו אלא לכוחות הפועלים עליו. למעשה הוא הבחין באב - טיפוס הנגזר מהתנהלות כל כוחות הטבע
ביקום ורשם כאן את נוסח האב - טיפוס זה, ובעצם הוא צייר כאן תרשים מדויק של אב - טיפוס ובדפוס מילולי באופן שיישמר עבורינו לעד. אם כן הבה נשנס את מותנינו ונקדם את הביטוי שיפרוס לעינינו את
היקום. נתחיל באות ו' שמקדם את הביטוי, ומשמעותו היא שהביטוי שלפנינו נגזם בעצם מתרשים יותר רחב שהגרף שלו התחיל עוד לפני כן ועוד ... אותם מאמצע ספר עבה... ואכן מחבר התורה מתחיל את הביטוי בהתחלת פרק ב' של בראשית, ומצייר את התודעה האנושית והמקורית של האדם כאשר הבחינה
ביקום ובכוחות הפועלים עליו. ויכלו השמים והארץ וכל - צבאם... (בראשית ב, א) אנו נחזור כמובן אל התחלת התרשים כי הרי זהו הנושא ... להתהוות השמים והארץ... דהיינו, אומנם הבחנת האדם בשמים ובארץ מתגלמת בשביב של רגע אחד שגם אנחנו חיים אותו, ולשביב שכזה אין התחלה וסוף כי
ליקום אין סוף, אולם מחבר התורה ובאופן יצירתי אם נכון הביטוי - וכאילו עצר לרגע את הבזק השביב הזה בשביל לקחת תמונה
ליקום, לנתח אותה ולהראות לנו את הרקע עליו נוצרה התמונה הזאת... אלה הם שני הפסוקים ד' ה' מפרק ב עליהם עמדתי בחלק הראשון של היום השביעי, דרכם הציג מחבר התורה את מה שקדם לכאורה לתמונה שבידינו, ואף דאג להזכיר לנו שהמדובר בניתוח היפותטי, לא מעשי, כי לא ניתן לעצור את
היקום ולהציץ במה שהיה לפניו... והינה אנחנו בפסוק ו' - ואד יעלה מן הארץ... והביטוי המופיע בפסוק שלנו הינו בעצם המשך לתמונה היפותטית אותה ניתח לפני כן: הינה סיימנו להציג את הרקע עליו עמדה תמונת
היקום, ועכשיו לביטוי המציאותי של
היקום והכוחות הפועלים עליו. אישית אני מוכן ומזומן להתחיל במלאכה ולרוקן על השולחן את מלוא תוכן הביטוי הזה, ויש הרבה תוכן... ... להלן - כבר הוצג בשלמותו לפני כן על פני עמודים שלמים. אני מדבר על "שביב אחד" או הבזק / הרף אחד שכוחות הטבע פועלים במסגרתו באחת על כל
היקום, וזו המציאות שבמסגרתה מתקיימים העצמים בכל מצב פיזיקלי; זו היא המציאות שלנו. במציאות זו קיים ממד אחד בלבד - הוא ממד המרחק. ... באותה נקודה ובוחנים את אותו העצם; בפועל גם אנחנו וגם העצמים שלידינו פועלים עלינו כוחות הטבע - ואנו נעים, עוברים מרחקים... ואילו כל
היקום היה נע בכיוון אחד ובמהירות אחת - לא היינו מבחינים בשום מרחק
ביקום דהיינו לא היינו חשים את
היקום - לא היינו חיים אותו, לא היינו מגלים אותו, כי היינו נמצאים בעצם רק בנקודה אחת שנעה עם כל עצמי
היקום באותה מהירות ובאותו הכיוון והיינו נעים עם הנקודה הזאת - היא הסביבה שלנו, ותו לא. הכוונה במונח "ותו לא" היא שהתנאי למימוש "ההבחנה" לא היה מתקיים; פשוט לא היה לנו קיום במרחב כי לא היה שום יצור שיבחין ולו חלקית
ביקום, לא היה פוטנציאל לחיים כי "ההבחנה" חייבת להיות ייחסית - אחרת אין במה להבחין. ואכן הבחנתינו במימד המרחק בפועל נבעה מהכיוונים ומהמהירויות השונות של העצמים
ביקום כולל העצם שלנו - היינו הגוף שלנו, והלכה למעשה אילו הגוף שלנו היה נע באותה המהירות והכיוון של כל עצמי הסביבה - לא היינו ... התנאי למימוש ההבחנה לא היה מתקיים. המופשטת הזו נראית על פניה מוזרה, אבל קל מאוד לאפס את הערכים ולהבחין בה, כי אין שום הבדל בין "העצמים
ביקום" לבין "העצמים של הסביבה", התנאי למימוש "ההבחנה" מתקיים בכל מרחב שהוא כאשר העצמים שלו נעים במהירויות שונות ו/או בכיוונים ... כי למעשה הכוחות הפועלים על המסה שלו אינם זהים לכוחות הפועלים על יתר העצמים במרחב. ולמעשה אותם הכוחות הפועלים על האדם משנים ללא הרף את
המיקום שלו ביחס ליתר העצמים
שביקום - בכללם העצמים שבסביבתו, והוא מזהה את המרחקים הנוצרים ומודד אותם בכלי טכני שנוצר במוחו למטרת המדידה - הוא יחידות הזמן. זהו ... האנושית בקיום מימד הזמן, כי האדם מבחין מולו למעשה בתמונה אחת שכוחות הטבע פועלים על כל חלקיה בהבזק אחד, ולמעשה הכוחות הפועלים על תמונת
היקום לפני רגע הם אותם הכוחות הפועלים על
היקום ברגע זה וגם ברגע שאחריו. במילים אחרות, מה שקרה בתמונת
היקום לפני מליארד שנה הוא מה שקורה ברגע זה
ביקום ומה שיקרה בעוד מליארד שנה, הכוחות של
היקום פועלים על כל
היקום בהבזק בן שביב אחד, אולם היות
והיקום הוא אין סופי
והמיקום שלנו בתוכו משתנה ללא הרף לפי הכוחות הפועלים גם עלינו בהבזק הזה, אשר על כן אנו מבחינים ללא הפסק בתמונה רצופה של מרחב חדש ...