קדושת האדם - זהירות, כל אדם קדוש!קדושת האדם - זהירות, כל אדם קדוש! זהירות מקדושים, כל בני האדם קדושים המה אני מודה, שנים רבות שרתי, מידי פעם, בקול עז: "חבלי משיח הנה זה בא היום" [1]. ובחולות סיני, בשהות הארוכה לאחר מלחמת יום ... את כל הרע מן העולם ובכלל זה זרע עמלק וכל שונאי ישראל. הוא ישלים את בניית בית המקדש השלישי והנצחי שירד מן השמיים. יהיה שפע גשמי מאין כמוהו ולא יהיה מחסור או רעב. כל הידע המדעי ינוצל רק לעניינים טובים. העולם כולו ... רשמי: 200 אלף נהרגו ברעידת האדמה בהאיטי" [5], ואף משיח לא הופיע גם אף ישות קדושה לא הזהירה, אף בעל כוח עליון לא מנע את האסון הנורא [6]. ואז נזכרתי שמידי פעם מתגלים גם "משיחים" מקומיים - קטנים, למשל: "על פי ... או כפירה אלא דווקא הבהרה או התראה? בדיקה הכתוב במקרא מגלה שאין "משיח" בכתבי הקודש שלנו! המושג "משיח" מופיע אבל הוא נדיר ביותר, ובכל מקרה משמעותו היא האדם שנמשח למלך ולא דמות בעלת כישורים נוספים או איכויות אחרות ... לעצמו את "הזכות" להיות המקור והפוסק היחידי לכל מרחב החיים של הנלכד. אדם כזה "מקדש" את עצמו וכך הוא מקנה לעצמו זכות לנהל חיים של אחרים, "בכוח" או "בסמכות" של המקור או של הישות מעולם אחר או ממציאות על - זמנית, חוץ - עולמית או על - טבעית. בכל המקרים מקור זה אינו ניתן לבדיקה. אותו "משיח", אותו "קדוש" או אותו "מקושר" לעולמות אחרים תופס את עצמו כ"מתווך" בין בני אדם לישויות אחרות, לעולמות אחרים, לספירות אחרות. כמו כל מתווך הוא ... עולמו וגם משאביו הכלכליים, הנפשיים והרוחניים של הנלכד ברשת של אותו "משיח" אותו "קדוש" או אותו "מקושר". למה אין הוא מסתפק רק בקבלת גמול כלכלי? כי הוא חושש מאיבוד מעמד "המתווך". הבטחת המשך מעמד "המתווך" היא רק על ידי שעבוד רוחו, נפשו וכוליותו של הנלכד. נחזור למקרא, גם "קדושים" אין במקרא. על משה נאמר: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" [17]. "ואפשר לומר שמשה היה כלול מכל הבחינות, ... בכמה מקומות שמשה הוא בחינת נצח" [18]. האם יש ראוי יותר ממשה לשאת את התואר "קדוש", "משיח" או "מקושר"? והנה למרות חד - פעמיותו וגדולתו של משה נאמר עליו רק: "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". [19]. אף פעם לא מוחל על משה הגדול שידע את אלוהים פנים - אל - פנים התואר "קדוש". גם על אף דמות אחרת. יקפוץ הבקי ויאמר לי, לאט לך הרי על אהרון כן נאמר כי קדוש הוא: "והלא אהרן קדוש השם היה ונביא על ישראל" [20]. נכון, אבל זו הייתה קדושה פונקציונאלית בלבד לצורך מילוי תפקידים בפולחן, ולא מעבר לכך! לכן, כל אדם שטוען בפניך שבידו כל התשובות לכל השאלות, כל הפתרונות לכל הקשיים - זהירות, סכנה! כוליות "הקדוש" "המשיח" או המקושר" חונקת ודורסת את האנושיות שבאדם, בכל אדם! וזה אסור! "וגם איש את אחיו שלא ישחית גופו וצלמו, כי אם יהרגהו הנה ... לא היה רשות לאדם להשחיתם... לפי שהוא השחית צלמו" [21]. לאף אדם אין מעמד של "קדוש", מאידך כל אדם נברא בצלם אלוהים, כל אדם הוא קדוש: "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" [22]. אבל, "קדושה" ערכית, מוסרית למען חיי האדם וחירותו. גאולה תבוא לעולם רק אם נפסיק לחפש "משיח", "קדוש" או "מקושר", ופשוט נעשה למען האדם הקרוב אלינו וגם למען הרחוקים יותר, כך נעשה גם למען עצמנו, כבני אדם. ואנו רק בני אדם! לכן, במקום לצרוח ולרקוע ברגליים לכבוד "משיח" או למען "קדוש" אני מעדיף לפזם: "שחקי שחקי על החלומות, זו אני החולם שח. / שחקי כי באדם אאמין, / כי עודני מאמין בך. כי עוד נפשי דרור שואפת, / לא ...