מצוות אהבת ישראל... אפשרות אמתית כל כך לקיים אותה "על כל אדם" ממש בלי "יוצאים מן הכלל". כי הרי בסה"כ מדובר בנו, בני אדם, עם מעלות וחסרונות, רגשות ויצרים, עליות ומורדות, כאלה שאנו אוהבים, כאלה שפחות וכאלה... - וזה טבעי לחלוטין. כביכול נדרש מאיתנו להיות סופרמנים ... מזהה, מקבל את העובדה, שם לב; כי הרי קודם לכן הוא לא הבחין - הדבר לא היה קיים בתודעתו, כעת הוא) מזהה מהו החיסרון (אנו מדברים על כל חיסרון זה יכול להיות רעב, עייפות ושעמום ועד לגרוב גרביים) ושועט למילויו - זהו אהבת עצמו. קבלת העובדה שיש חיסרון והניסיון למלאותו. כל רגע ורגע בחיים אדם ממלא צורך כלשהו, אם הוא רעב יחפש אוכל, עייף ילך לישון, צריך קורת גג ישכיר או יקנה בית, ... קיים מבחינתנו (ראייה בכל המובנים, ראיית השכל, ראיית הלב וראיית העיניים) ואין לנו מה לעשות לגביו. בין אם מדובר בחיסרון נפשי - רגשי ובין אם מדובר בחיסרון פיזי, אם הוא לא יהיה נוכח, אם אין קבלה שהוא קיים והוא חסר, לא יהיה מה למלא. גודל או סוג העצם או המרחק ממנו לא אומר כלום, ייתכן שפיל יעבור בחדר ומי שיושב שם לא יבחין בו כי הוא שקוע במשהו אחר - יוצא אם כך שחיסרון שייך רק למה שקיים בתודעה. אהבת ישראל התורה לא דורשת מאיתנו להיות סופרמנים, לאהוב או לחבב כל אחד. המצווה היא למלא צרכים של ...