...
המחנך עם הורים - כתה ה עד ח שם המאמר מרמז שהוא מיועד למורים שהם
מחנכי כתה. אני ממליצה גם להורים לקרוא אותו, כך כהורים יוכלו להבין מה היא משימתו של
המחנך ועד כמה לא פשוט ליצור קשר עם הורים ולשמר אותו לאורך שנים. ההורה הוא הדמות שמתוכה שואב הילד את יראת הכבוד הנכונה למורה, את אהבתו
למחנך שלו. במידה וההורה אינו רוצה או אינו מאפשר למורה להתקרב אליו ולהראות לו עד כמה הוא אוהב את ילדו אז לא יוכל המורה לקבל את יראת הכבוד שחש אליו ההורה, את היחס החם שיכול לחיות ביניהם - ואז לא יוכל
המחנך גם לעבוד עם ילדי הכתה. שכן הילד מגיע לכתה ובליבו מה שחי בלב הוריו ומה שחשים הוריו
למחנך. במידה וההורים חשים את יראת הכבוד, את האהבה שמביא
המחנך לילדם אז גם הילד חש זאת כלפי
המחנך שלו ומשם
המחנך יכול לעבוד ולבנות עולם שלם של יחסי אהבה וכבוד בינו לבין הילד. על ההורה להבין כי ליבו, מחשבותיו ומעשיו כלפי המורה, בין אם הילד רואה אותם ישירות או לא, הם אלו המניחים את הבסיס והשורש ליחסי
המחנך והילד שלהם. לכן מאמר זה מיועד להורים ומורים כאחד.
כמחנך, יש הורים שהיחסים שלהם עם
המחנך נשארים יציבים וטובים מכתה ד, וכאשר עולים לכתה ה היחסים ממשיכים להיות חמים ותומכים בילד. אך שמתי לב, שיש הורים שלפתע נעלמים, יש להם פתאום תגובות שאינן מובנות לי, הם פחות משתפים פעולה ולא מגלים את שעל ליבם לגבי יחסי
המחנך והילד שלהם. הם עשויים לצבור בתוכם כעסים ותסכולים ולא לשתף את
המחנך בהם. הסיבות לאי השיתוף יכולות להיות רבות, אך לעיתים קרובות הן נובעות ממקום של חוסר אמון בדרכו
החינוכית של המחנך, ביקורתיות, הגנת יתר על הילד, מעורבות יתר בחיי בית הספר והכתה (כן יש כזה דבר) בהתבוננות זהירה ניתן לשים לב שההורים נוטים לדבר יותר בינם לבין עצמם פתאום, הם מנסים ללבן "בעיות" שהם חווים בכתה או עם ילדם דרך שיחות עם הורים אחרים ולא ישירות מול
המחנך. מדוע? משום שזוהי תכונה אנושית כללית של קושי בפתיחת נושאים רגישים מול אדם אחר, במקרה שלנו
מחנך, לעיתים דווקא משום שמעריכים אותו ולעיתים משום שיש לפתע קונפליטה עקב חוסר הסכמה
חינוכי, קשיים בהערכה למורה ולדרכו, כפי שציינתי קודם לכן. התקשורת בין הורה
למחנך זקוקה לטיפוח מתמיד. לכן כאשר אני שומעת סטודנטים שסיימו סמינר למורים והם מסרבים להפוך להיות
מחנכים ולקחת כיתה אני מבינה מניין מגיעים הפחדים, ואני יודעת כיצד להתגבר עליהם בהכוונה וליווי נכון של מורה וותיק. אם כן, סביב כתה ה' נראה כי אצל חלק מההורים יש קושי ביחסים עם
המחנך. מנסיונות שונים, מוצלחים יותר או פחות, נכון להביא אוביקטיביזציה של הדברים. כלומר, מצד אחד על
המחנך לנסות בכל ישותו להביא אווירה של רכות ויחס אישי נעים ומכבד להורה ומצד שני בשיחה להביא כל עניין שהוא רוצה לדון בו עם ההורה על ילדו באופן אובייקטיבי כמה שיותר. על המורה וההורה לעבוד על אחד על שלא לקחת את הדברים הנאמרים באופן אישי. את רוב עבודה של
המחנך בשיקום ופיתוח יחסים ראויים ונכונים עם ההורה עליו לעשות באופן עקיף, בדומה לדרך שבה הוא עובד עם הילד. כלומר, ליצור קשר חם עם ההורה לא כאשר מתגלים קשיים אצל ילדו אלא ... היא להרים טלפון להורים אחת לחודש, לשוחח עם כל אחד מהם. נכון, זה נשמע קשה ועוד דבר מה שאנו
המחנכים צרכים להוסיף לסל המשימות העצום שלנו, אבל עשיה כזו מבססת אפשרות ליחסים בריאים. בכל ערב יש להתקשר ל - 2 -3 משפחות, לעשות רוטציה. רק כדי לומר שלום, להתעדכן. ניתן להתחיל ... עם הורים היא דרך וועד הכתה. אין מילים לבטא את עוצמת וחשיבות הוועד הכתתי. יש דברים שלא נכון
שהמחנך יעסוק בהם, משום שמדובר בבקשות מההורים שלא תמיד נעים לבקש וזה אינו מקומו של
המחנך לבקש - כמו ארגון ארוחות כתתיות, טיולים וכו'. הוועד הכתתי הוא הלב הפועם של הכתה. ממש כפי שקולגיום המורים (המקום בו נפגשים כל המורים לשיחות) הוא הלב הפועם של בית הספר.
מחנך בעל תושיה ישכיל לבקש מהורים מסויימים בכתתו לשמש כוועד הכתתי, הורים שהוא מוצא שקל לו ליצור עמם קשר, שהם קשובים לרחשי ליבם של שאר ההורים בכתה ומכירים היטב את הצרכים ... נמצאים במשבר זוגי, שילדים בכתה ניראו מעשנים וכו'. ההורים שבוועד הכתה הם הקרובים ביותר
למחנך ובאופן מסויים הם אף נושאים אותו ואת הכתה. יש לטפח את הקשר עמם ולהיות אסירי תודה על הנתינה העצומה שלהם לבריאות הכתה
והמחנך. סביב כתה ו', במידה וטיפחת כמ