... שהוא "צריך" להתנהג בדרך מסויימת. הוא זקוק לאהבה, לחום, למזון - הוא בוכה. הוא עדיין לא מרגיש אשמה על זה שהוא בוכה או זקוק למזון או
חיבוק. מדוע? הוא לא חושב שזה דבר רע או טוב לבכות, הוא לא חושש, עדיין, ממה יחשבו עליו. הוא פשוט - בוכה. הוא לא שואל את עצמו? עדיין, מה אבא ואמא יחשבו אם אני אבכה? או אשחק עם האצבעות, ... ומה אז? הוא מצפה לתגובותיהם של הוריו וסביבתו, בוהה בהם אפילו, כדי לראות את תגובותיהם, ומפנים כיצד "צריך" להתנהג לדעתם. הוא זקוק לאהבה,
לחיבוק, למזון ומחסה. לאט לאט, במהלך השנים, הסביבה תגיד לו "נפגעתי ממה שעשית עכשיו" "זה לא בסדר, אני כועס" וכדומה. מה הוא מבין? הילד מבין שבגללו, המבוגר מרגיש רע. כלומר - נוצרת האמונה ...