... להנאתו. התודעה האנושית קלטה את היקום גם כמידע, מידע שאין לו סוף... היא עמדה פעורת פה מול המידע האין סופי זה ואף
חששה ממנו; זו התחושה האופפת את האדם כאשר עומד מול הלא ידוע, אולם התחושה הזו תחלוף ותמלא את מקומה תחושת סיפוק כאשר האדם יזהה את המידע ... עדיין את היד פנימה. וחשך: חושך, ערימה חשוכה ששום דבר עוד לא נראה מתוכה, זה מה שפגשה. זו ואף גם זו: היא, התודעה אפילו
חששה מהערימה החשוכה הזאת ומתכולתה הלא ידועה... כולנו
חוששים מהלא ידוע - שמא המידע הנמצא בפנים יאיים עלי... שמא לא אצליח לעבד אותו, שמא לא אוכל להתמודד איתו... אולם ולמרות התמונה הקודרת ... - עדיין נותרה עוד אפשרות קטנה באופק: שמא לא כך הדבר... שמא אמצא בפנים דבר שיהיה לי לעזר וישמש אותי... לכן ולמרות
החשש והחשד שהיטו את כף המאזניים - היא לא הגדירה את הערימה כדבר מסוכן ומוחלט שיש להתרחק ממנו, אלא כדבר הנמצא על סף הסיכון... על סף ... האדירה שכוללת את היקום ואף את הארץ... התודעה הביטה במידע הזה וביקשה לאסוף אותו לחיקה אך התלבטה ארוכות... היא אף
חששה מלהושיט את היד ולגעת בו. בסופו של דבר וכידוע לנו היא אזרה אומץ, הושיטה את היד אל תוך הערימה ולקחה ממנה חופן ועוד חופן... עם זאת
החשש הזה מערימת המידע העצומה הנוראה והלא סופית ומעולם לא נטש אותה, לא חלף... היא ביקשה ומבקשת כל הזמן להתקרב אל הערימה הזאת ולקחת חופן אך בוודאי לא בזרועות פתוחות... לרוב זה מלווה
בחשש, בספק, בפקפוק, בחוסר וודאות, בחוסר אימון... היא מתייחסת אל המידע כנסיכה שמבקשת לרדת אל העם בשביל להכיר ולהתחכך עימו... להתקרב או ... בשעה שריחפה על פני המידע לדוג ממנו דג... לגעת - לא לגעת... לקחת חופן או שנים... זה קורץ לה אך היא מתגנדרת, ואולי היא
חוששת. ולמעשה, לא התודעה המלאה ריחפה והתגנדרה והתלבטה על פני המידע... כי התודעה כהיא זו נחרצת היא ודורשת את המידע למחייתה; בלעדיו אין ... למה לך לבחוש בערימה החשוכה הזאת ובתכולתה הלא ידועה... אילולא הרוח הזו, אני מסיק, התודעה היתה מושיטה את היד ללא
חשש אל ערימת המידע ולוקחת חופן - ויהי מה. מחבר התורה מסיים את התו האחרון בתמונה הזאת ומסתכל עלי... לפניך בשנית התמונה המלאה של שלושת ...