... הקנאי לשונותו הלאומית האתנית האתית. לאומיות בורגנית שהפכה סימפטום רומנטי בתחילה והגיע עד לטוטאליטאריות. הזר נמצא במלכודת
זיכרון של אושר שהיה, שכדרכו של
זיכרון תמיד מופרז. האושר שהיה לא ייתן להתנסות באושר אחר, התמזגות של ממש וינציח זרות. הזר כמוהו כילדו של אב שאין ספק בקיומו אך הוא נעדר.. הזר איבד את אימו. אלבר קאמי ראה ... מרחק הראיה שיש לו עליהם. האדישות היא שריונו של הזר. הוא מחוץ לטווח הפגיעות של דחיות. הוא איננו משתייך לשום מקום, לשום זמן
הזיכרון שוקע. ההווה מושעה. לו נותר בארצו, ודאי היה שולי, חולה, ללא בית.. במקום החדש הוא נושא את פרדוקס השחקן. הוא מרבה מסכות ומיני אני מזויפים. לזר אין עוד עצמו. אני עושה מה שרוצים ממני, אך זה לא אני. אני אינני שייך לאני. "אני" קיים? בין שהזר הוא מנקה רחובות או נסיכה אסייתית הכותבת
זיכרונות בשפה שאולה, מרגע שיש לזרים פעולה, הם משתרשים. הזר, שפניו אל הארץ האבודה, הוא אוהבו של חלל אבוד. גן עדן האבוד הוא תעתוע. בדמדומי המלנכוליה והנוסטלגיה, הזר מתנה ... של רוח רפאים. אמירה מגלה את האפשרות והצורך להיות זר. לחיות זר. להיות גולה. לא לדבר את שפת אמך. לגור בתוך צלילים מנותקים
מזיכרון הילדות. הזר הוא זה שעובד. המקומיים שייכים לעולם התרבות. הזר רואה עדיין בעבודה ערך. הדור השני, בני העובדים הזרים מאמצים, או שואפים להגיע לחיים המתוקים. התרת רסן ...