... ויהיה הכל שוה אצלו... הינו שהכל שוה ואין שום חלוק בין העולם הזה ובין הקבר ובין העולם הבא... כי מאחר שאין לו שום תאוה ורצון כלל לשום דבר רק
להשם יתברך ולהתורה, נמצא שהכל שוה אצלו בין בעולם הזה, בין בקבר, בין בעולם הבא בכלם הוא דבוק רק
בהשם יתברך ובהתורה. כי מי שמקשר בעולם הזה, יש חלוק בין העולם הזה שהוא רחבת ידים ובין הקבר שהוא מקום צר, וכיוצא בזה, אבל מי שנזדכך מחו ואין לו שום שמרים במח הכל שוה אצלו כנזכר ... אם אתה תבוא אצל הדלת ותצעק אבי אבי וכו' לא אשמע דבריך?! " "כי אצל הצדיק אין חלוק בין החיים ובין לאחר מיתה, כי גם לאחר מיתה הוא עובד את
השם יתברך, ואין זה החלוק אלא אצל זה האדם שנמשך אחר תאוות אכילה ושתיה כל ימיו, ולאחר מיתה אין אוכל ושותה, זה נקרא מת, והמיתה נכרת אצלו... והצדיק... בודאי זה אין מת, אלא תמיד ... אצלו כלל בין חיים למיתה, כי הוא דבוק ונכלל בו יתברך בחייו ובמותו, רק שעכשו בחייו דירתו בכאן, ואחר כך דירתו שם כנ"ל... חיים נצחיים הם רק
להשם יתברך, כי הוא חי לנצח ומי שנכלל בשרשו, דהינו בו יתברך, הוא גם כן חי לנצח, כי מאחר שהוא נכלל באחד והוא אחד עם
השם יתברך, הוא חי חיים נצחיים כמו
השם יתברך. וכן אין שלמות רק
להשם יתברך, וחוץ ממנו כלם חסרים, ומי שהוא נכלל בו יש לו שלמות. ועקר הכלליות שיהיה נכלל באחד, הוא על ידי הדעת אותו יתברך, כמו שאמר החכם: 'אלו ידעתיו, הייתיו', כי עקר האדם הוא השכל, ועל כן במקום שחושב השכל, שם כל האדם. וכשיודע ומשיג בידיעת
השם יתברך, הוא שם ממש, וכל מה שיודע יותר, הוא נכלל יותר בהשרש, דהינו בו יתברך. וכל החסרונות שיש לאדם הן פרנסה או בנים או בריאות הגוף וכל שאר החסרונות, הכל הוא בחסרון הדעת. ...