...
הצמצום - מבוא תורת
הצמצום הוא מושג יסודי בקבלה, העוסק בתהליך שקדם לבריאת העולם, אשר במהלכו "פינתה האלוהות מקום" על מנת לאפשר קיומה של מציאות מחוצה לה. מושג
הצמצום פותח במיוחד בקבלת האר"י ובמשנותיהם של ממשיכי דרכו, אך הוא בעל מקורות קדומים יותר.
הצמצום הלוריאני תורת
הצמצום, על שום מה? נקודת המוצא של קבלת האר"י (ר' יצחק לוריא) מן המאה ה - 16 היא שהאין סוף "שורה בכל, והוא הכל, אין בלתו ואפס זולתו". לאור קביעה זו, עולה השאלה: כיצד ... אפוא, מקומם? כדי לענות על כך פיתח האר"י את תורת
הצמצום. האר"י אל מול המקובלים הראשונים המקובלים הראשונים, אשר הושפעו מהמחשבה הנאו - אפלטונית, תיארו את התהוות העולמות כהשתלשלות ישירה מא"ס, כמתוך מבוע, ממנו פורצת חיות, ... אשר קודמת לה קדימה הכרחית. הסתלקות זו היא סוד
הצמצום. אופן היווצרותו של החלל שבו ישכנו העולמות, בכללם העולם הזה על כל הווייתו, התרחש באופן הבא: האינסוף צמצם את עצמו "מעצמו אל עצמו", כלומר לצדדיו, והותיר בתוכו חלל ריק ופנוי; בתוך חלל זה נבראו העולמות. יוצא, אפוא, כי
"הצמצום מציין, את הסתלקות האור האלוהי, שנסוג ונגנז בחביוניו הנעלמים". ה"טהירו" וה"רשימו" אותו חלל פנוי שנוצר כתוצאה
מהצמצום מכונה בשפתו של האר"י בשם "טהירו". מונח זה מושאל מספר הזוהר ופירושו "זוהר" העוטף את הא"ס מאז ומעולם, זוהר אשר אינו כולל כל צמצום כלל ועיקר. בדברי האר"י המונח קיבל ... יש להעיר שמושג הרשימו אינו מופיע בתיאור הראשוני של
הצמצום אצל ר' חיים ויטאל ומופיע רק אחרי שלב ההאצלה מהאין סוף, בניגוד לתפיסתו של אבן טבול. חשוב לציין כי חוקרים רבים ראו בדברי רבי חיים ויטאל סתירה לתפיסה הקבלית המוקדמת ... מידי בתוך הא"ס (=אין סוף). לדבריו של אבן טבול, פעולת
הצמצום שביצע האל גרמה לקיבוצם של שורשי הדין לנקודה אחת - נקודת מרכזו של חלל ה"טהירו", ולהתחזקותם בה. כפועל יוצא מכך, כוחות הדין סילקו מאותה נקודה את כוחות, או אורות החסד והרחמים האלוהיים, וכך התחולל
הצמצום ונתהווה החלל הפנוי. לעומת כתבי הרב חיים ויטאל, שטען שריכוז הדין היה חלק מתהליך
הצמצום, סובר אבן טבול כי כוח הדין היה זה שחייב את
הצמצום, הווי אומר, האל ביקש לטהר עצמו ממידת הדין שהייתה חבויה ושרויים בה. רצון זה היה הסיבה להיווצרותו של התהליך האמור. הדין האלוהי הוא שורשה של הוויית הרע והטומאה בעולם. ... תהליך היטהרות של הפרשת הדין והוצאתו אל מחוץ לאלוהות.
הצמצום, כאמור, נעשה במטרה לטהר את ההויה האלוהית משורשי הדין. כתוצאה מצמצום אור האין סוף, בתוך חלל ה"טהירו" נותר ה"רשימו", המעורב בשורשי הדין שהופרשו מתוך אותה הוויה. רושם ... אשר עתידים להיבנות. מדברי הרב חיים ויטאל על תורת
הצמצום את עיקרון
הצמצום שביסס האר"י ניסח אחד מבחירי תלמידיו, ר' חיים ויטאל, כך: דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות ולא היה מקום פנוי בבחינת אוויר ... תרשים של 'עשר הספירות', מבנה היסוד של הקבלה - תורת
הצמצום מלכתחילה קיים האור, רצונו של הבורא להיטיב לנברא העתידי, המכונה בפי אשלג בחינת "שורש" או "כתר". הרצון להטיב בורא את הרצון לקבל את התענוג. את ההבחנה הראשונה של הנברא ... את השכל הפועל - המכונה "מחשבת הבריאה". התפתחות מושג
הצמצום מימיו של האר"י בעקבות תורת
הצמצום של האר"י נולדו בעיות מספר לגבי האופן שבו ניתן להתאימה לצד האמונה באי השתנות האל. כתוצאה, נולדו שני פתרונות אשר באו לידי ביטוי בעיקר בקבלתו של ר' ישראל סרוג: 1.הבחנה ... אור א"ס לבין אור א"ס שהוא רצונו להיטיב, וההסבר
שהצמצום התבצע ברצון בלבד ולא בבעל הרצון עצמו. 2.הטענה בדבר כך
שהצמצום אינו כפשוטו ורק בא לסבר את האוזן. סרוג פיתח את רעיונות אלה והוסיף עליהם רעיונות משלו (תוך פיתוחה של תורת המלבוש שלו). השפעתם של רעיונותיו על הקבלה המאוחרת הייתה עצומה. פתרון נוסף, מקבל את ביטויו, במיוחד, בתורת
הצמצום האשלגיאנית. הטענה המרכזית היא,
שהצמצום נעשה בנברא ולא בבורא, כלומר הנברא צמצם את האור שבתוכו על מנת להדמות לבורא, כי כשם שהבורא לא מקבל, כך כשהנברא יגיע לדרגת "אינו מקבל", ידמה אל הבורא ויתקרב אליו. ע"כ נמנע מלקבל את האור, בסוד
הצמצום. עוד מימי האר"י רעיון
הצמצום עורר מהומה ותסיסה רבה. כתוצאה, במאתיים השנים הבאות נעשו ניסיונות נוספים לפשט את הרעיון. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היה רעיונו של שבתי שעפטיל הורוביץ בספרו "שפע טל", "שניסה להפוך את תורת
הצמצום לתיאור סמלי של אצילות ספירת "כתר" על פי הרמ"ק, בעקבות ניסוחי סרוג אך מתוך גניזת תיאורי המלבוש". בהופכו את
הצמצום לאקט שני הוציא למעשה הורוביץ את עוקץ הפרדוקס שהיה טמון בתורה זו מעיקרה. החל מהמאה ה - 17 נחלקו המקובלים בשאלה האם יש להבין את
הצמצום כפשוטו או שמא כסמל בלבד למאורע במעמקי האלוהות. הגרסה הפשטנית הייתה זו שנתקבלה בחוגי השבתאות, במיוחד בכתביהם של נתן העזתי ונחמיה חייא חיון. בשנת 1714 התחיל פולמוס רציני סביב נושא
הצמצום בין המצדדים בגרסה הפשטנית לבין אלו מהמקובלים אשר נטו לכיוונה של הפילוסופיה. רבי יוסף אירגס סיכם את פולמוס זה בספרו "שומר אמונים הקדמון" (1736), תוך שהוא מציע להחזיר ...