... לדמיין את הישות "חכחגחכ" שאינה קיימת? מה זה אומר? אולי החוויה של האין קיום, לא קיימת? או במילים אחרות שהיא לא נפרדת מהקיום עצמו? המהות היא "אושר" שהיא מחויבת,
והצורה היא הרצון של האדם להשיג דברים (זוגיות, בריאות, כסף) שהם אפשריים. והאדם רוצה להשיג את הדברים הללו, כדי לבטל את הצמצום ולחזור למהות שאותה האדם לא יכול לאחוז בשכלו, כי הוא מפריד ... שבעקבות ההפרדה בין המחויב לאפשרי, האדם אף פעם לא יכול להגיע למחויב, כי בתפיסה הזו תמיד יש לכל דבר הפך וכל דבר הוא אפשרי המציאות. כלומר, אם המהות (אושר) נפרד
מהצורה (זוגיות, בריאות, כסף), אז תמיד תישאר בתוך צמצום, ואם האושר
והצורה הם ישות אחת, אז ממילא כל דבר הוא אושר בפני עצמו. והאדם צריך לשים לב, שהוא אף פעם לא אומר "אני רוצה להיות מאושר", הוא תמיד אומר "אני רוצה זוגיות / בריאות / כסף", כלומר הוא ... אחרי ששואלים אותך למה אתה רוצה את האפשרי, אתה נזכר שאתה בכלל רוצה משהו אחר? (אושר) והתשובה היא, שכמו שאפשר לומר שהאושר הוא המחויב, כך באותה מידה ממש אפשר לומר
שהצורה היא מחויבת,
ושהצורה מעולם לא נפרדה ממהותה. כשהאדם אומר "אין אהבה, יש רק הורמונים" זה כמו לומר: "אין כיסא יש רק עץ". נשאל - האם האהבה, היא ישות שהיא נפרדת מההורמונים? אם כן, אז גם היא ישות עצמאית ... זה כמו לומר "רע לי מכך שהחברים לא בא למשמרת כי החברים לא באו למשמרת". כי הרצון להפיג את השעמום, הוא עליון \ מהותי ביחס לצורותיו שהן אפשריות, והאדם מחייב את
הצורה ושוכח את הרצון המהותי. מכאן נוצרת ההבנה שלמרות שהרצון להפגת שעמום הוא הרצון הראשון והרצון בחברים הוא אפשרי ביחס אליו, אפע"כ האפשרות מחויבת בדיוק כמו המהות, למרות שהיא בו ...