הפרעת אישיות אנטיסוציאלית - מבוא
הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (Antisocial personality disorder, בראשי תיבות: ASPD) היא
הפרעת אישיות המאופיינת בדפוסי התנהגות של הפרת זכויות אחרים, מחסור באמפתיה ומוסריות, אימפולסיביות, והתנהגות תוקפנית.
ההפרעה מסווגת ומאובחנת לפי איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (DSM), ונמצאת גם במסמך סיווג המחלות הבינלאומי (ICD), בשם
"הפרעת אישיות דיסוציאלית" (Disocial personality disorder). לעתים מכונה
ההפרעה "פסיכופתיה" או "סוציופתיה", למרות שאלו הם תת - סוגים של
ההפרעה. תוכן עניינים: 1 אבחנה 2 אפידמיולוגיה 3 טיפול אבחנה: בספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי, ה - DSM, מוגדרת
הפרעת אישיות אנטיסוציאלית כדפוס התנהגות של התעלמות ופגיעה בזכויותיהם של אחרים המתרחש מגיל חמש - עשרה וכולל שלושה מהמאפיינים הבאים: 1.התנהגות לא קונפורמית, בהשוואה לנורמות ... לא מוסרית, אנטי חברתית, פסיכופתיה ואישיות סוציופתית". למרות
שההפרעה לא שם נרדף
להפרעת התנהגות, נוכחות של
הפרעה זו בילדות או בגיל ההתבגרות עשויה לתמוך באבחנה של אישיות דיסוציאלית. כמו כן יכולה עצבנות להיות תכונה משויכת.
ההפרעה מאופיינת לפחות על ידי שלוש מהפעולות הבאות: 1.חוסר עניין בוטה ברגשות אחרים. 2.יחס מתמשך של זלזול בנורמות חברתיות, כללים וחובות. 3.חוסר יכולת לשמירה על יחסים אישיים ... להתנהגות שהביאה את האדם לעימות עם החברה. התחלואה הנלווית
להפרעה כוללת
הפרעות חרדה,
הפרעות מצב רוח,
הפרעות שליטה בדחפים, התמכרויות,
הפרעות קשב וריכוז,
והפרעות אישיות אחרות. אפידמיולוגיה: על - פי המקובל, סובלים מן
ההפרעה כ - 3% מן הגברים וכ - 1% מן הנשים.
ההפרעה שכיחה יותר באזורים עירוניים עניים, ובתוך אזורים אלה - באנשים שאין להם בסיס מגורים יציב.
ההפרעה מתבטאת לפני גיל 15. שלושה - רבעים מן האסירים סובלים
מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית.
ההפרעה שכיחה פי 5 בקרובי משפחה של אנשים הסובלים ממנה, ביחס לאוכלוסייה הכללית. רבים מהסובלים
מהפרעת אישיות אנטיסוציאלית משתמשים באלכוהול או בסמים אחרים. טיפול:
הפרעת אישיות אנטיסוצאלית מטופלת לעתים נדירות, משום שהלוקים
בהפרעה אינם נוטים לבקש עזרה. לרוב, אנשים אלו מופנים לטיפול על ידי בני משפחה או גורמי חוק בגלל תחלואות נלוות (כגון דיכאון מג'ורי או התמכרויות), התנהגות עבריינית או איומים ... יתנגדו לטיפול, אך כאשר הוא ניתן, הוא יכול להיות יעיל. כאשר
ההפרעה מטופלת, ההמלצה המקובלת היא טיפול פסיכותרפיסטי. לעתים קרובות משולב או מתקיים בנפרד טיפול קוגניטיבי התנהגותי. טיפולים אלו מתמקדים בהתמודדות עם השלכות
ההפרעה ושליטה בהתנהגויות מסוכנות. כאשר התסמינים חמורים, תוצאות הטיפול מוטלות בספק. אין תרופות ספציפיות
להפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך סוגים מסוימים של תרופות יכולים לעזור בטיפול בתסמינים, כגון אגרסיביות וחוסר שקט. לרוב, מומלצות תרופות אנטי - פסיכוטיות, מייצבי מצב רוח ונוגדי דיכאון. על פי הצורך, מומלץ בנוסף ליטול תרופות לתחלואות הנלוות
להפרעה. לרוב, תרופות אלה ניתנות בזהירות ובבקרה בגלל הסיכון לשימוש לרעה ואף התמכרות בקרב אנשים הסובלים מה