... וגם הרבה פעמים לא מצליח, מנסים עד שמצליחים לראייה הבעיה שתוקנה היום במקום לחשוב עליה חודשים שלמים. האדם לפעמים מניח
הנחות יסוד שגויות וכאן השאלה הנשאלת למה זה פועל כך ולא אחרת נכנסת לתמונה. למה האדם כאשר הוא מניח
הנחת יסוד שגויה מפספס דברים? לשם כך יש להבין למה התהליך מתרחש כפי שהוא מתרחש. העניין כאן שהאדם חושב לדוגמא "אני עלול להיכשל" ובעצם מכשיל את עצמו עם המחשבה הזו. ולמה ... שהוא יכל לעשות והוא רק מזכיר לעצמו בדיעבד - כוונת הדברים לומר שהאדם מסתמך על כך שהוא לא יכול לשנות טבעים בעצמו מתוך
הנחת יסוד שגויה ואינו מסתכל על
הנחת יסוד זו ומניח שהיא לא תשפיע עליו אם הוא לא יחשוב עליה. אבל ככל שהוא מתעלם מהדברים ההערכה שלו בדיעבד במקום לטפל בשורש הבעיה מצדיקה את
הנחת היסוד השגויה ולא בוחנת אותה. ואז הדעה עצמה מביאה הוכחה על הדעה עצמה. מעין טיעון מעגלי. וכידוע אי אפשר להביא דעה מהדעה עצמה. אבל לעתים הדעה הקדומה מבוססת על דעה קדומה אחרת, שהיא לא משנה מה האדם יעשה הוא יתקע תמיד, וגם זו
הנחת יסוד שגויה. ואיך אפשר "להריח" שמשהו לא בסדר כאן? "תמיד" המילה הזו מחשידה. היא עלולה להיות לא אמיתית. ואפשר לשאול האם זו האמת שתמיד האדם נתקע בדברים ולא מוצא פתרון? תמיד? לא נכון! האדם לא תמיד "נתקע" בדברים זוהי שוב
הנחת יסוד שגויה שפועלת באותו טיעון מעגלי ומצדיקה את עצמה מתוך הדעה עצמה! אין בכך שום אמת זו דעה שמתחפשת לאמת. ולכן על האדם ללכת עם האמת עד הסוף ואז הדברים הולכים ...