כעס, למה אתה כועס, חלום עצמי, מי מנהל את הרצון שלך, לא לכעוס על הכעס, להכיל את הרע, להתאחד עם אלוהים... את גם לא בוחרת את מה שקורה בתוכך. זה נכון בגלל שאת מזדהה עם הגוף והתודעה, אבל אם היית יותר חכמה, היית מבינה שאת זה לא רק הגוף והתודעה, אלא את המציאות. כשהיית הולכת ברחוב ורואה מישהו הולך, היית מבינה שאת מזיזה אותו. רק שתביני שיש צורת חשיבה מסוימת, שבה הכל כרצונך תמיד. אם תביני את זה, ... שהוא בלי כעס, אפילו אדם שאוכל, הוא כועס על זה שהוא רעב. אפילו שאני מזיז את היד, זה בגלל שלא היה לי טוב וכעסתי, ולכן הזזתי אותה. האדם לא מרוצה מהמציאות ולכן הוא כועס, ולכן הוא משנה דברים. ההבנה היא שאת המציאות, שאצלה הכל מושלם, הכל אחד. ואת המציאות, שבוחרת לצמצם את עצמך, ואת היא זאת בוחרת, שהצורה הזאת תכעס. בהתחלה זה מתחיל שטוב לך, כי הכל אחד, ואחר את מצמצמת את עצמך לגוף שלך, ובוחרת ... לי אז טוב לי, ואם אני רוצה ואין לי, אז רע לי, או הפוך. אבל אני מדבר על משהו אחר. אבל תזכרי שרק את מרגישה רע, למציאות לא רע. לא משנה כמה רע לך, המציאות רוצה את זה. למציאות אין יותר או פחות טוב. היא לא יכולה להגיד שזה יותר טוב מזה, למה? כי היא עושה את שניהם. והיא יכולה גם לשנות, אף אחד לא מגביל אותה. המציאות מכילה את הכל. מה הכוונה להכיל? שהיא חווה את הכל בצורה שווה. יש דבר אחד שממנו הכל יוצא - יש קיר, יש אליעד, יש שולחן, יש רגשות, ויש הרבה דברים, אבל אין הבדל בין כל הדברים האלה. אין הבדל בין קיר לכעס, שניהם באים מאותו מקום. מצד המציאות אין הבדל בין קיר, לכסא, לבן אדם, ולתחושה של בן אדם. זה הכל צורות שונות. למעשה זה תחושות שונות. להכיל הכוונה שאת מעבר לדברים. את יוצאת ... שאני ארצה להרגיש רע? אז אני אומר לך, תדעי לך שזה את מבחירה חופשית, בוחרת לרצות להרגיש רע. את עכשיו נוסעת במונית, והבחורה מרעישה. אם היית חווה שהמציאות עכשיו גורמת לי להיות קיימת, המציאות גורמת לי לרצות שהיא לא תרעיש, המציאות גורמת לה להרעיש, המציאות גורמת שאת תשמעי אותה - אם היית חווה את זה תמיד, היית נעלמת במירכאות, והיית נהפכת למציאות. אם תתבונני בזה מספיק ותראי אנשים זזים, תביני ... שנעשה על ידי הבנה. את לא אמורה לשנות כלום, אלא אם את רוצה. גם אחרי שתביני זאת יהיו לך שאלות, אבל את קרובה לסיום. יש מציאות שהיא עושה בכל. את המציאות שעושה הכל. אם היה לך מספיק רע, אז היית מאוד רוצה להבין זאת, והיית נזכרת שאת עושה הכל. שאלה: איך אני בודקת, שאני זה המציאות שעושה הכל? אליעד: אם זה לא את, אז מי זה כן? בואי תנסי לתת לי הסבר שזה לא את. למשל כשאת במונית, יש רעש. אז מי זה שאחראי שיש רעש במונית? מי אחראי שאת כועסת בגלל הרעש? שאלה: אני מבינה שהמציאות אחראית על הכל. איך זה עוזר שאני רואה עצמי בתוך חלום? אליעד: אם את בתוך חלום, ואת הולכת עכשיו, ורואה שמישהו מדבר איתך, האם את מבינה ששניכם זה את? בתוך החלום כל מה שאת רואה, זה את, כי את היא זאת שחולמת את החלום. לכן זה יכול לתת לך הבנה על המציאות, שכול מה שאת רואה, זה את, האני הגבוה. עכשיו, כאשר משהו מכעיס אותך, אל תנסי למצוא סיבות, למה משהו מכעיס אותך, תנסי לראות שאת מתנגדת למה שקורה, תנסי להסתכל פנימה. למה יש מישהו שלא רוצה את המציאות? במקום לראות שהיא מציקה לך, תבדקי, מדוע אני לא רוצה את הרעש שלה? למעשה את מציקה לעצמך. אותך לימדו שכאשר יש בעיה, פותרים אותה על ידי זה ... שמחה, כאילו זכיתי בלוטו? למה שאני לא אשמח אם הבחורה מרעישה? אז תשאלי, אבל מי אחראי לרצון שלי? ואם תשאלי את זה, את תראי שזה לא בשליטתך, זה בעצם המציאות עושה. ואז זה יבטל לך את החוויה של הבחירה. ואחר אם תביני את זה יותר, את תיעלמי, לא תהיי קיימת, ואז תהפכי למציאות, ותראה שהכל אחד. שאלה: ... היא האחראית למה שקורה לך, אם לא תהיי בטוחה בזה לא תוכלי להתקדם. אם לא היית יודעת שאת קיימת, הייתה בעיה? לא. אז מי גורם לכך שתדעי שאת קיימת? המציאות. שאת אומרת, אני ואני, האם את מבינה שאת היא המציאות? אם היית מבינה שיש מציאות שעושה אותי, וגורמת לרצון שלי, אז אני לא שונה, מפיל בתוך חלום. למשל את מדמיינת פיל בתוך חלום, והפיל אומר שהוא ... זאת שמכניסה לו את הזיכרון, ובשנייה את יכולה למחוק לו את הזיכרון, וכך להעלים אותו. גם את ככה, האם את בוחרת איך את תראי? לא. האם את בוחרת איך המציאות סביבך תראה? לא. מה את בוחרת? שום דבר. אבל את אומרת, אני זוכרת שאתמול עשיתי כך וכך, אבל המציאות יכולה בשנייה למחוק לך את הזיכרון, ואז את לא זוכרת כלום, בשנייה את הופכת למשהו אחר. כמו שאת לא מוטרדת מזה שהפיל נעלם, כך אף אחד לא יהיה מוטרד מזה שאת תיעלמי, אם המציאות תימחק לך את הזיכרון. מישהו עכשיו חושב אותך, מישהו מקרין אותך. שאלה: אני חשבתי שאני אפסיק לכעוס, ומה אם כל הרגשות של דיכאון, דכדוך? אליעד: ... רע? בגלל שלא רצית את המצב. עכשיו, האם יש משהו שמחייב שלא תרצי את המצב? ואולי יש אפשרות שכן תרצי את המצב? יש מציאות שבה את לא רוצה את המצב, האם המציאות שאת לא רוצה בה, האם זה מחויב שאת לא תרצי אותה, או שיש רק אפשרות שיש מציאות שאת לא תרצי אותה. האם זה מחויב שלא תרצי את זה שהבחורה צעקה? לא. ... אחד שאחראי לכל מה שקורה לך, ולא תלוי בכלל במה שאת עושה. הרצון, זה למעשה כל מה שקורה בחיים שלך. אז למעשה, אם המנגנון של הרצון גורם לך לרצות את המציאות אז טוב לך, ואם הוא מחליט שלא תרצי את המציאות, אז את סובלת. זה בכלל לא משנה מה את עושה ולא משנה מה יש לך. הטוב והרע שלך תלויים בכח הרצון. אז בואי נבין מי האחראי, באם את רוצה או לא ... לא כל כך שמה לב, אבל כאשר את נופלת, את אומרת אני נפלתי, אבל האם יש הבדל בין העלה לבינך? אין כל הבדל. זה הכל עניין של שכל. שניכם נופלים בגלל שהמציאות רצתה שתיפלו. את צריכה להביא את עצמך, לחוויה שתבוא מהבנה, שכשהבחורה צועקת, את זוכרת שהיא צועקת בגלל שאלוהים רוצה שהיא תצעק. ואת לא רוצה ... המקום והזמן, ואת מה שיש בתוכם. את צריכה להגיע למצב שבו את תחווי את זה, איך? על ידי שאלות. ותתחילי לחשוב על זה. ואז זה יגרום לך להעלם. את חלק מהמציאות, אבל גם על החלק שלך, המציאות אחראית שתהיי קיימת. כמו היד שהיא חלק מהגוף, אבל היא גם הגוף. כך שאת גם המציאות. אז כאשר את אומרת אני, למעשה המציאות אומרת אני. אני זה