... גומלין בין תודעה
להוויה בדרך כלל אני דן במאמרים שאני כותב על תודעה וכמעט ולא נוגע בשאלות על
ההוויה במאמר זה הולך בכיוון מעט שונה ודן על נושא
הוויה. בגדול אפשר להגדיר את
ההוויה בפשטות הצד במציאות שהוא הצד שמוגשם בפועל המציאות. אני רחוק ולחשוב על מציאות ללא תודעה אני רוצה לדון על מציאות של הווייה ללא תודעה איזה מציאות זאת? הנושא קשה מאד לדיון מכיוון שמצד אחד אני משתמש בתודעה לכתיבת המאמר עצמו ומצד השני אני רוצה לדון על אותה
הוויה שמנותקת מהתודעה. אפשר לומר בפשטות שיש כמה דרגות של מציאות
בהוויה מהרמה שהיא עצם התודעה ועד
ההוויה שמהווה את התודעה כלומר אני הולך הפוך כאן במקום לחשוב על תודעה שיוצרת
הוויה אני רוצה להדגים איך
הוויה יכולה ליצור תודעה ולמעשה מה קדם למה הביצה או התרנגולת? אז בפשטות אני מגדיר את
ההוויה כל מה שיצא מנקודת האפס מוגדר אצלי כחלק מתורת
ההוויה בעוד מה שהוא בנקודת האין סוף הוא תורת התודעה ברור לי ששתי הדברים קשורים אחד בשני בקשר הרמוני שאי אפשר לנתק ובכל זאת
ההוויה היא מציאות מנקודת האפס. בתוך
ההוויה עצמה יש תודעה וזה דבר חשוב לגוף המאמר עצמו אני רוצה לומר ככה
בהוויה של הצבע האדום יש תודעה באופן כזה שגם מי שלא יכול לחוות את הצבע דרך חוש הראיה נוכל לגרום לו לחוש את הצבע דרך חוש התודעה וכאן אני הולך צעד אחורה ומזכיר שאמרתי שיש קשר בל ינותק בן תודעה
והוויה ואני רוצה בסופו של דבר להראות איך בעצם עצמו יש מספיק כוח הרמוני שנוכל להמציא מילים לתיאור הוויות שלכאורה אין להם תיאור כמו תיאור של הצבע האדום. כאשר אנו מתבוננים על עצם
בהוויה אנו מבינים שעצם היכולת שלנו לחוש את
ההוויה היא מעצם כך
שלהוויה עצמה יש תודעה בעצמה. כלומר אפשר לתאר צבא בתור התחושה של כמה אני חש אותו ביחס לצבע אחר ובו נסביר אפשר לתאר לאדם עיוור שצבע כחול הוא צבע ... הרמוניה הולוגרמית באופן כזה שלא רק שכל חלק במציאות הוא מכיל בעצמו את כל המציאות זה אומר גם שאפשר להשתמש בשפה שהיא הרמוניה אם המציאות בשביל לצייר באמצעותה את תמונת
ההוויה לתוך מציאות התודעה. כלומר אני משתמש
בהוויה שהיא השפה שהיא חלק
מההוויה בשביל להתקשר אל תוך התודעה ובעצם לייצור את התודעה אני בעצם אומר דבר פשוט
ההוויה היא דבר שמצד עצמו הוא דבר שמופשט מתודעה והיא במצב רדום ביותר אבל אם התודעה עצמו לא היתה חלק בלתי נפרד מהתודעה היא עצמה לא יכולה היתה
להוות מכשיר לחולל בו את התודעה. כשחושבי על הצבע האדום או על צליל מסוים ומנסים לתאר אותו ברמה שכלית לא רק רגשית אנו מבינים שיש לנו מעט בעיה לפחות לכאורה דבר זה מונע להסביר את ההרגשה שלנו את הצבע האדום לעיוור או את ההרגשה של קול לחירש אבל אם אנו מבינים שבכוח
ההוויה יש לחולל תודעה אנו צריכים לשאול שאלה למה אנו לא יכולים לצייר את
הוויה בנוקדה אחרת בתודעה ולהסביר מילולית לעיוור מה זה צבע אדום ברמת ההרגשה והחוויה בנוסף אם אנו מבינים שלפני שהצבע הוא דבר רגשי הוא למעשה בא ... חש כמו ממד זעיר את כל מה שאתה חש אתה צריך לזקק במחשבה ולהוריד את תוך משל שאפשר להבין דרך שכל את הנמשל הנעלם ללא צורך בתחושה של העצם דרך החוש. דבר נוסף יש לזכור
שההוויה היא הכל והיא יכולה להיות דבר ערום מתודעה ערום מהאפס עצמו יש כזאת מציאות ובאותה מציאות של
הוויה אנו למעשה מקבלים סוג מיוחד של שכל שכל שיש לו חופש בחירה! כי חופש בחירה אפשר לקבל רק במציאות שלא הכל מלא במציאות אחדותית אחת כלומר אחדות אין סוף או במילים אחרות נקודה סינגולרית ובסופו של דבר התודעה פורצת במקומות
שההוויה היא לא מושלמת ולמעשה היחס בין תודעה
והוויה זה יחס שמשלים אחד את השני לכלל מציאות שלמה ולמעשה כל דבר שקורא בתודעה קורא
בהוויה וכל דבר שקורא ש