... 9). אין ספק: החלל שנותר ריק, אחרי שהאלוהים הנרקיסיסטי והנקמן התעלה לדרגת אל פילוסופי, אינו יכול להישאר זמן רב. על כך היה פרויד מעיר כי "האני העליון" דורש את העונש ללא קשר להכרה הרציונאלית. שני סיומיה של האגדה ממחישים, אם כן, שתי מגמות הפוכות של הדת, הנאבקות זו בזו עד ימינו אלה. זה המקום בו, ...

... בשאלה "מי אני". בין ישירות ובין בעקיפין ה"אני" נמצא בכל - מה המטרות שלי להיום, לאן אני רוצה להגיע, איפה אני היום, מה היכולות שלי, מה חסר לי, במה ובמי אני יכול להיעזר ועוד. תשובה חלקית יש לכל אחד, ...

... ידע על מה שאחרים יודעים, ניסיונות "להיהפך" לער יותר רק חיזקו את אשליית אותו "אני", הסמים גם הם לא הציעו תשובה שאינה זמנית, ובנוסף הכרתי בכך שכמות המדיטציה אינה מובילה לאיזו התעוררות פלאית שנוחתת יום אחד מהשמיים. מעבר לעניין הטכניקות, זיהיתי באופן עמוק שכל דבר ש"אני" כפי שאני מכיר את עצמי אעשה - לא יוביל לשחרור. במשך כמה חודשים הייתי תקוע במצב שבו אין עוד דרך ללכת בה, ועם זאת היה לי ברור שאני לא - ער בדיוק באותה מידה שבה ... את הכאב שבו, וגם את היופי שבו, וגם את התום. יש לו את טעמו, וריחו, ואת תחושת האני הנפרד שהוא מביא, וגם את החמלה. חוסר האונים הוא כאן, נותן יד לחברו, און, וככה זה. אני ממש חסר אונים בנסותי לתאר זאת טוב יותר. מורים רוחניים שונים סותרים זה ...

... אותו בתוך החוויה הכללית שלך שהיא תחושת האני / קיום בפועל החוויה איינה משתנה רק המחשבה מחברת אשלייתית את הדבר לתחושת הקיום... למה כי ... כדי שאינך מוותר על תחושת הקיום או חווית האני ותגלה מה קורה להזדהות משהו עשוי מאין. כי אם משהו היה עשוי ממשהו אזי נשאלת השאלה ממה היה ... פשוטה שאתה מתרגל את זה, כאשר אתה אומר "אני" אתה מדבר על החוויה שלך ולא על מה שלמדת מי אתה, מסיפורי סבתות ודודות (לשון גורג'ייף) אלא ... מה עבר בך ברגע החוויה הזה. זה חווית ה - "אני" ויש / לה עוצמות שונות. כל המחשבות והתיאורים שיש לו לאדם מתייחסים לדבר הזה... את האושר ...

... מחדש, אנו מחווטים את החיבורים שלכם מחדש, חיבורים מהירים, במהירות האור, אל עצמכם, אל האני העליון שלכם ואל הסביבה שלכם. דמיינו מה זה יכול לעשות עבורכם - פשוט הזנקת החיים קדימה, מיקוד, מציאת היעוד הפנימי, מימוש הפטנציאל הגבוה ביותר שלכם, כאן ועכשיו. ...

... פנימה. [שאכן לא מדובר בחוויה רגעית אלא חוויה תמידית, לחוות את עצם החיים כחיים, את העצם הליבה ולא את התוספת] תפישת המציאות כמציאות היא לגלות את היחידה שבנפש האדם, ביאור נפשו גילוי נשמתו ועצם הוויתו, האני האמיתי, הזיהוי האמיתי, היא ביחידה של הנפש, הכלי לביקוע אותה נקודה פנימית, היא, המיקוד ... הכלים הם עצם החוויה כמציאות. לשאלת ההאנשים שבקשו הסבר "להאני נשמה" אני אומרת כי חוויה אי אפשר להסביר משום שאי אפשר להתחבר לחוויה דרך השכל, המקום שממנו צריכים להתחבר הוא מקום שונה, תפיסה שונה, האני נשמה שבקירבינו. כוח ההויה. אי אפשר להסביר אייך ללמד לנשום, לאהוב, להריח פרח, זהו לימוד שאין ...

... אותנו מהרגשה של תקיעות, יראה לנו את הדרך למימוש עצמי גבוה ביותר ויאפשר לנו תקשורת מלאה יותר עם האני העליון שלנו. התחברות מחדש כוללת בתוכה גם תהליך מסוים של ריפוי בהתחברות מחדש. ובשונה מתהליך הריפוי - התחברות מחדש הוא תהליך המתבצע פעם אחת בחיים בלבד, ...

... לגמרי של דבר אחד, את תגיעי לסוף של הכל. ללכת עד הסוף הכוונה שכבר לא תחווי את האני שלך. את לא תדעי מה זה אני. אז במכה אחת כל השאלות יגמרו לך בכל הנושאים. זה הכל ...

... קטנים מאוד, יצרנו פיצול פנימי כדי לשרוד. יצרנו זהות "מזויפת" לה קראנו עצמי . בהתחלה היה רק אני אחד שמאוחד עם הכל. ילד קטן הרי לא יודע שיש "אני" ו"אחר". הוא לעולם לא חושב - "הנה אמא באה להניק אותי בחלב ו אני מבסוט!". מבחינת התינוק כל החוויה שחווה היא ה אני שלו - יש רעב או יש ... הוא לומד מייד שעליו לחייך כדי לקבל תגובה אמפאתית או להיות בשקט כדי שאבא לא יצעק וכדומה. התינוק מפצל את עצמו לשניים אני ו עצמי . ה עצמי הוא האני החברתי הניתן לשינוי והתאמה אשר חייב לציית ל אני כדי להתאים עצמו לסיטואציה וכדי לשרוד כישות חברתית. כל שיפוט על עצמי הוא הדרך ... טוב, אני רע, אני אוהב את אימא (אני טוב), אני שונא את אימא (אני רע), אני אוהב את עצמי, אני שונא את עצמי. בגילאים מבוגרים יותר אנו משכללים את האני - אני מאמין בעצמי או אני לא מאמין בעצמי, אני חסר ערך, אני מדהים, אני מבריק, אני טיפש, אני עצלן או אני חרוץ. בהתאם להזנה ההורית ... זאת לדף הפייסבוק שלי. תארו מצב מדומיין בו אקיים מערכת יחסים ביני לבין הדף פייסבוק שלי ואאמין שהדמות הפייסבוקית שלי היא עצמי. אוכל לשנוא את האני הפייסבוקי שלי או לאהוב אותו, להאמין בו או לזלזל בו. כך או כך הוא רק דף פייס בוק. הוא לא קיים באמת. אותו דבר לגבי כל שיפוט או ...

... לסבל הזה קץ? " אם בחנו לעומק את האמת על הסבל אנחנו יכולים להיווכח שיש לסבל הזה מקור. מקור הסבל הוא האני שאינו יכול להיות מרוצה במצבו הנוכחי. האני שתמיד מחפש אחר סיפוק במקום אחר. אבל בתובנה הזו כשאנו בוחנים אותה לעומק כבר נמצאים ... כתוצאה מקיומנו שלנו. אנחנו מתבוננים בגוף שלנו ורואים שהוא עתיד להזדקן ולחלוף. אנחנו מתבוננים במושג האני שלנו ומגלים שאין לו בסיס בשום מקום בגוף ובשום מקום מחוץ לגוף. שהאני שלנו הוא לא יותר ... שהיא תוצאת מחשבה. או מתחושה שהיא תוצאת מחשבה או מתחושה שהיא תוצאת המפגש בין אברי החישה שלנו לעולם. האני הזה לא קבוע ומוצק. גם הוא משתנה מרגע לרגע. מי שהיינו אך לפני שנייה, דקה, יום, שבוע, ... כשנולדנו אינו מי שאנחנו עכשיו ומי שנהיה בעוד שנייה, דקה, יום, שבוע, חודש, שנה, עשר שנים, כשנמות. אבל האני הזה גם לא שונה. גם האני הזה על כל מחשבותיו אינו אלא רשת של סיבות ותוצאות עד אין - קץ. הגוף והתודעה שלנו אינם ... אנחנו מתבוננים בעולם ובסבל כך, עולה בנו ההתכוונות הנכונה אותה יש לטפח. ההתכוונות הנכונה היא לשכוח את האני בכל מעשינו. לכוון את כל מעשינו למען הזולת והעולם כולו היא ההתכוונות הנכונה. לכן התרגול שלנו הוא לשכוח את האני. אנשים טועים לחשוב ששכחת האני פירושה ויתור על האגו. שכחת האני פירושה ויתור על האגואיזם. כאשר אנחנו מוותרים על האגואיזם אנחנו מאפשרים לעצמי האמתי שלנו לפעול דרך האני. אני ארחיב בנקודה החשובה הזו בהמשך. זוהי החכמה הנכונה. המוסר הנכון הוא הפעולה הנעשית מתוך שכחת האני. דיבור נכון הוא הדיבור שבו השומע חשוב מהמשמיע. דיבור שמתכוון כל - כולו לשמש ככלי בידי ... של חוקים ומצוות כי אם מוסר אישי שבו אנחנו צריכים לענות בכנות על השאלה, "האם בפעולה שלי אני מוותר על האני שלי, על האגואיזם שלי? " זן בודהיזם / זאזן - מה זאת אומרת לתרגל זן? חלק 2. ...