... השמחה (ובנוסף לה 'טוב לבב') היא תנאי נדרש בקיום כל מצווה ומצוה, שכן כתוב בתורה "תחת אשר לא עבדת את ה' א - לקיך
בשמחה ובטוב לבב" (ומכלל לאו אתה שומע הן). אחד מעקרונותיה העיקריים של תורת החסידות, הוא דבקות באל על ידי שמחה מתמדת. אמנם, "מצווה גדולה להיות
בשמחה תמיד", אולם קיים חודש אחד, בו על פי חז"ל, מרבין עוד יותר
בשמחה, והוא חודש אדר, בו נחוג חג הפורים. ההסבר לריבוי השמחה הוא כי בחודש זה מזלו של עם ישראל עולה (ולכן בשנה מעוברת מתקיימים שני חודשי אדר). במהלך חודש זה נהוג לערוך אירועים מיוחדים על מנת להרבות שמחה. לעומת זאת, בחודש אב ממעטים
בשמחה, לנוכח האסונות הגדולים שאירעו במהלכו לעם היהודי (חורבן בית המקדש). בשפה העברית ישנן לפחות עשר מילים נרדפות לציין שמחה (כמו ששון, גילה, דיצה, רינה, עליזה, ... שמחה לאיד שמחה לאיד היא שמחה המתעוררת בלב האדם לרגל מפלתו או כישלונו של יריב או אויב. שמחה לאיד היא הפן השלילי
שבשמחה, ויש בה דמיון וקרבה לקנאה, שבה עינו של האדם צרה במה שיש לזולתו, אך היא יכולה לנבוע גם משנאה. בחברות מודרניות, חגיגת שמחה לאיד למפלת האויב נחשבת ללא תקינה ...