... לעשות אותי קצת מאושר) ואז מכיון שכבר היה לי את הכל בכדי שאסבול גם אני כנפרדות, גם את המקיפ, גם מפות, וגם תפילה המסוגלת לסבל עוד ועוד, אז בכיתי. ואף אחד לא ראה שרק אני
בוכה, כי הייתי בנפרדות כזו שרק אני בכיתי, ותמהתי אם אני הסובל היחידי, או לא? לפעמים מרוב שהאמנתי שסבל זו הרגשה אמיתית רציתי שכולם יסבלו וכאן, התחילה הנפילה (אם אפשר לקרוא לזה ... אז אם אני צריך לשרטט מפת סבל כדי שכולם יסבלו, אני בעצם צריך שיהיה להם, בארגז הכלים, נפרדות + מקיף + מפה אישית + תפילה אישית + שלא ידברו איתם ויעזבו אותם בשקט +
לבכות ושאף אחד לא יראה. עכשיו הם בטוח יסבלו, הם יסבלו לעצמם ואני אסבול לעצמי (זה בכל זאת לא הסבל האמיתי, אבל תפשת מרובה... לא תפשת). ועכשיו משהבנתי שכל הנפרדות הזאת שאנחנו סובלים אחד בשביל השני, זה בעצם אחדות. זה היה בשבילי תרגיל חשיבה לראות באמת איך בזכות זה שסבלתי נהייתי מאושר. ושאף אחד באמת לא ראה שאני
בוכה, גם כן כדי שאהיה מאושר. עד כאן דברי. ועכשיו מתוך הספר להיות אלוהים, שעד כה אני קורא אותו בע"מ, חלק ראשון " וכאשר החכם האמיתי מדבר על נושא מסוים הוא לעולם לא מדבר על הדבר ...