... לאהוב? ולא לאהוב ואפילו להיות אדיש לגמרי זה אותו הדבר בדיוק / הסבר על זה שהאדם תמיד אוהב. אם הוא מעביר עליה
ביקורת שלילית, אז זה סימן לכך שהוא לא אוהב אותה, ואם הוא נפגע ממנה, אז הוא גם לא אוהב אותה, מכיוון שתנאי מקדים לפגיעה, זו
העברת ביקורת שלילית, ואם בן אדם מעביר עליה
ביקורת שלילית, אז זה מעיד על כך שהאדם
מעביר ביקורת שלילית גם על עצמו, מכיוון שאחרת הוא לא היה יכול להבחין מה בדיוק לבקר בה לשלילה, וכל זה גם להפך. אבל אם הוא יעביר עליה
ביקורת חיובית, אז היא תרגיש שהוא אוהב אותה, ומצד שני היא תחשוב שהוא לא אוהב אותה, כי כביכול לא אכפת לו ממנה, כי אם היה לו אכפת ממנה כביכול, אז הוא היה מעביר עליה גם
ביקורת שלילית. מסקנה:
העברת ביקורת שלילית זה סימן לאהבה, בדיוק כמו
שהעברת ביקורת חיובית זה סימן לאהבה. אבל תנאי מקדים לכך שיהיה אכפת, זה
העברת ביקורת על זה שיש הבדל בין אכפת ממנה, לבין לא אכפת ממנה. מסקנה: כל עוד יש
ביקורת לחיוב, או לשלילה, הרי שממילא האדם אוהב. מסקנה: כל עוד יש
ביקורת, אז אכפת. מסקנה: רק אם האדם הוא כל כך אדיש לאדם השני שהוא אפילו לא חושב עליו, רק ... מעבר, אז הרי שזו אהבה מושלמת. אז הוא אוהב אותה בשלמות שאין יותר שלמות מעבר אם הוא אדיש אליה. אם בן אדם מוצא את עצמו אוהב בן אדם אחר, אז הוא בעצם מוצא את עצמו
מעביר ביקורת על השלמות העצמית שלו,
והביקורת היא על כך שהוא לא מספיק שלם על דעת עצמו, וזו הסיבה שבגללה בן אדם מחפש לאהוב ... הוא אוהב גם את כל האחרים. ואפילו אם האדם אדיש לכל האחרים, אז הרי שהוא ממילא שלם עם כולם ולכן אוהב את כולם אהבה שאין אהבה גדולה ממנה. מסקנה: ככל שבן אדם הוא יותר
ביקורתי לטוב, ולרע, אז כך הוא ממילא אוהב את כולם יותר. מסקנה: ככל שבן אדם הוא פחות
ביקורתי, אז כך הוא ממילא אוהב את כולם יותר. מסקנה:
ביקורת שלילית,
וביקורת חיובית, שתיהן ממילא מעשים של אהבה. מסקנה: כל עוד בן אדם אחד מתייחס לאדם אחר, אז ...