... הפתרונות הנכונים, לקחת אחריות על חייו, ליצור מחויבות לשאיפותיו ולממשם. שורש התבונה היא זו שמודעת לחופש פעולותיה.
לבחירה אין שום סיבה שקדמה לה. יכולת האדם במדרגת
הבחירה ליצור יש מאין בדומה לבורא יתברך. מהות יכולת
הבחירה לאדם היא הזכות
לבחור את דרכו, הוא אחראי למעשיו, וההשגחה אינה מתערבת במעשיו בחזקת "הכל צפוי והרשות נתונה " יכולת
הבחירה הוא אחד מאבני היסוד המרכזיים ביותר בהשקפה היהודית המשלבת בתוכה אוטונומיה מוסרית וערכית, כל אחד לפי מעשיו. כוח
הבחירה מופיע לאחר ההכרה שבכל פעולה ישנו רצון שקדם לה. היכולת היא כלי לרצון כדי להוציאו מן הכוח אל הפועל. רצון ה' יתברך שנקיים את מצוותיו מתוך
בחירה, שנשתתף בשיפור ועיצוב העולם, שנהיה מודעים ליכולותינו ולכוח העצום שטבע בנו, לאתגר ולהוביל אותנו בצורה נכונה ומתאימה בדרך למסע חיינו. את היכולת לקיים ולממש את התובנות, מסר בידנו, בכוח המחשבה, ובכוח
הבחירה מקומו של יכולת
הבחירה נמצא מעל השכל לאדם יש יכולות פיזיות כמו בעלי החיים ויכולות רוחניות כמו בורא עולם, האדם הוא כביכול יצור כלאיים בין בעל חי ולהבדיל לבין בורא העולם. לבע"ח אין
בחירה ולהבדיל הבורא אינו נדרש
לבחור מעצם היותו בורא. ואילו האדם הנמצא בתווך, נדרשת
הבחירה בין רצונו "ויכולתו" להידמות לבורא לבין משיכותיו להתנהג כבע"ח "מה האדם כי תזכרנו ובן האדם ... ולפתח אותם. {המושג "בצלם אלוקים עשה את האדם " מכוון לעשיית דמות מופשטת של יכולות אלוקיות לשליטה, יצירה, תבונה,
ובחירה חופשית}. המושג יצירה הוא רחב במובן הפיזי והן במושג הרוחני. אדם החושף ומפתח את היכולות ... רק מפותח יותר ומושלם יותר משאר הברואים. התפיסה היהודית סוברת שהאדם הינו בריאה ייחודית בפני עצמה בכוח השכל - ובכוח
הבחירה. האדם קובע את עצמו בסולם המציאות, יחודו של האדם הוא, יכולת החשיבה וכוח
הבחירה. השכל מכיר את מגבלותיו מעצם היותו מופשט.. ו בחמשת החושים ובדמיון קשור האדם תמיד לעולם ... המחשבה יכול אדם להגיע למסקנות מופשטות שאינן תלויות במציאות ואף כאלה הנראות כסותרות, ולכן יכול השכל להגיע להכרת כוח
הבחירה, מפני היותו רוחני ובלתי תלוי, מטעם זה ראוי שהשכל ישלוט בשאר החושים ובכלים של האדם מפני שכולם תלויים במציאות ואילו הוא בלתי תלוי. עצם
הבחירה הוא שיכול האדם לאחוז
בבחירה ויכול גם להסיח דעתו מהאמת האבסולוטית, כלומר זה תלוי בו, ואין סיבה שתסובב את עצם
הבחירה, אלא הוא עצמו הסיבה הראשונית, {בדומה לבורא} שלצד הטוב
הבחירה היא פעולה חיובית, ופועל יוצא של אחיזה באמת שהוא עצמו יודע ולצד הרע
הבחירה היא פסיבית - כי ברגע
הבחירה שלא לאחוז באמת, ממילא מוסחת דעתו מן האמת וכיון שהיצר כבר מוכן בלב, {"לפתח חטאת רובץ"} אז ממילא עושה את טעותו. העין רואה - הלב חומד - והגוף עושה את העבירה. ולצד הטוב האדם עצמו הוא
הבוחר, והוא גם המצווה ללב, כלומר הוא הסיבה הראשונה והיחידה, והיוצר " יש מאין ". בדומה לבורא, ... בצלם אלוקים עשה את האדם} כפי שהבורא יתברך הוא הסיבה הראשונית לכל ומרצונו משתלשל כל עולם המעשה}. וכך יכולת האדם בכוח
הבחירה" באמת " הוא עצמו ממש הסיבה הראשונה בגדר " יש מאין " התודעה והתבונה האנושית יוצרות את התוצאה לקיום הרצון החופשי "חופש
הבחירה". אך מאידך האדם אינו יכול לנהל את התנאים בעולמו, הוא לא אחראי על התרחשויות וסבל הנקראים לעולמו, אך בכוח
הבחירה יש בכוחו לנקוט עמדה כלפי התנאים, ולהחליט בידי מי הוא יפקיד את ההנהגה בחייו. זהו בעצם ... של חיבור הוליסטי שבו הגוף החומרי מושך לכיוון אחד לבין הנשמה שמושכת לכיוון שני בנקודת המפגש בין החומר לרוח נמצאת
"הבחירה החופשית" שבו האדם כאנדבידואל מחליט למי הוא נותן את ההנהגה, כלומר האדם אינו סוג של מכניקה אלא ניתן לו היכולת להתערב ולהנהיג, זה יותר " מאני חי משמע אני קיים " אלא אני מודע שאני
בוחר. הבורא אפשר לאדם ליצור "יש מאין " ובכך להמחיש לו את צלם האלוקים שבו כוח
הבחירה היא תוצר יחודי לאדם מעצם היותו עצמו. עיקרון הסיבתיות אינו יכול לתת הסבר למשוואה " לכל ... על מעשה האדם היא מוטעית מפני שאדם הניזון מסיבות ברשות ליבו אינו חווה את החופש והחירות בשבירת היצר. ולכן אין פה שום
בחירה חופשית, אלא משהו אחר, סיבה אחרת, והיא הגורם המכריע במהות ה