... באכזבה, מתפתח לתיסכול, מתגבר לכעס ולרגשות
אשמה... זה נכון בכל תחום, כשמדובר בציפיות וכללים בעולם ה"דיאטה" הרי שאכזבה, תיסכול, כעס ורגשות
אשמה מגיעים בסופו של דבר לא רק לתחושה כבדה מבחינה נפשית, אלא גם לאכילת יתר ולכבדות ... וזה מעגל כי גם אותה אכילת יתר מלווה ברגשות
אשם, וכך סובב לו גלגל התיסכול וההשמנה עד אין קץ. מישהי אמרה לי פעם: "כשאני אוכל כמו שצריך אז אני לא ארגיש
אשמה" ואני עניתי: "כשלא תרגישי
אשמה אז תאכלי כמו שצריך" "אני חושבת הפוך, הא?" דמעות זלגו מעיניה. לא של צער אלא של ... שמתחילה קודם כל במחשבה. למי שרגיל/ה לחוש
אשמה על כל חריגה מנקודות / קלוריות / מסגרת / תפריט / כללים, צפויה דרך מאתגרת. זוהי ... לעצמי כשאני לא מצליח / ה? מפני שרגשות
האשמה שומרים עלי "אני מרגישה
אשמה. אשמה כשאני אוכלת מתוקים,
אשמה כשאני נהנית מאוכל טעים ומשמין..." לכאורה
האשמה היא מכשלה, אז מדוע אנחנו אוחזים בה ולא משחררים? גם אחרי שהגענו לתובנה שאכילה ... (לעצמי), הבנה (של עצמי), סליחה (לעצמי)?
שהאשמה רק גורמת לנו לאכול יותר? "כי אם אני אפסיק להרגיש אשמ/ה אני ארשה לעצמי..."
האשמה הופכת להיות הגארד האישי שלי. שומר הראש. אולי שומר הגוף? אם אני אפסיק להרגיש אשמ / ... אחרי הפרוסה השלישית של העוגה, אם תחושת
האשמה לא תהיה שם????????? החדשות הן כאלה -
האשמה היא זו שמחוללת את האכילה ולא השומרת לפני מספר ימים אמר לי ניר: "כשאני אוכל במידה ... שאנחנו פוחדים לשחרר. אז מה מחליף את
האשמה? קבלה, השלמה, הסכמה. סלחנות, סליחה! נסו לומר לעצמכם משפטים שמתחילים ב"זה בסדר ... זה בסדר לרצות משהו טעים לפעמים שחרור
מהאשמה הוא פשוט, ולפעמים האחיזה בה פחות מאפשרת, זה תהליך וזה שווה. החוויה של אכילה מתוך ...