... שהבעיה הפתוחה של האסימטרייה בזמן, שכל הפיסיקאים מודים בה, תאפשר לנו להיאחז במשהו כדי להוכיח שמעבר הזמן אינו אשליה, והנה התברר שהאסימטרייה בזמן דווקא נותנת נימוקים טובים לאלה השוללים את מעבר הזמן. עכשיו יש לפיסיקאי השמרן תמונה עקבית מושלמת: יקום דומם וקפוא, שכל האירועים בו - ... קו - העולם שלו המתמשך מהעבר אל העתיד. החוק השני של התרמודינמיקה משתלב כאן בטבעיות ומסביר יפה מדוע יש לנו אשליה שהזמן עובר: אחת התופעות הנובעות מחוק זה היא שכל מקורות האור, הקול וכדומה, פולטים אנרגיה בכיוון אחד - שנקרא לו "עתיד" - בלבד, ולכן אינפורמציה אינה יכולה להגיע ... הוטבע במוחנו, הוא ישאיר עקבות בעתיד ולא בעבר. מסיבה זאת טבועים בכל "אני" זיכרונות ה"אני"ים הקודמים, ומכאן האשליה שהזמן עובר. ובכן, לוותר? להודות שתפיסתנו את הזמן היא אשליה? לא כדאי למהר, כי בתוך התמונה הכמעט - מושלמת הזאת גילינו, לפני שנים אחדות פגם אחד המסוגל להפוך את כל המצב על פיו. ובעשותנו כן, גם הכנסנו את ראשינו בין שניים מענקי ...

... ככל שהמדע שלנו יכול לגלותו." (מתוך "אלברט איינשטיין, הצד האנושי") ספרות אליסטר מקגרת' (Alister McGrath), איש דת אנגליקני ופרופסור לתאולוגיה כתב ספרי תשובה, דוגמת "אשליית דוקינס?" (אשר נכתב אפולוגטית לספרו הפרו - אתיאיסטי של ריצ'רד דוקינס, "יש אלוהים?"). gk- ספרו של הרב מיכאל אברהם - "אלוהים משחק בקוביות", שבו טוען המחבר כי תמונת ...

... ללא דופי וטהור - אותו אני מכנה ברהמין. 413 מי שכמו הירח ללא דופי וטהור, שליו ובהיר שהכמיהה לקיום נכחדה בו - אותו אני מכנה ברהמין. 414 מי שחצה את הדרך רצופת הצרות הזו הדרך הקשה, הסמסארה הזו, האשליה הזו אשר צלח מעבר והגיע לגדה השנייה המתרגל, חסר התשוקה והספק חסר אחיזה ומשוחרר - אותו אני מכנה ברהמין. ...

... האם אנחנו יכולים יום שלם לא לחשוב על כלום? אם זה קשה או בלתי אפשרי אז אולי זו לא באמת בחירה חופשית אלא רק אשליה. אם פתאום התחילו אצלי כאבים חדים בברך ואני לא מצליח להפסיק לחשוב על הכאב האם זה אני ששולט במחשבה שלי או שהכאב שולט ...

... גיליתי את מכרות הזהב. הפנמתי את משמעות ההשתקפויות. ראיתי שאין משהו אחר חוץ ממני בעולם הזה. כל אדם, כל סלע, כל פלג מים - כולם השתקפויות שלי. כולם אחד, ואני בתוכם. מסך האשליה הופך יותר ויותר דקיק לעיתים שקוף. ברור לי שאעבור דרך מצבים דומים, עד שאראה את ההשתקפות בבירור. המצבים באים ללמד אותי על עצמי, על מערכת האמונות המנהלת אותי. אני ...

... רצוי שהשביל המוביל אל דלת הבית יהיה מעוקל ולא ישר כסרגל, כך האנרגיה הנכנסת תזרום בנעימות אל הבית ולא כחץ מהיר. במידה והשביל אכן ישר, ניתן להניח עציצים עגולים לאורכו וכך תיווצר אשליה של עיקול. כמובן שניתן ליישם זאת גם בכניסה ראשית של בניין מגורים. כעת הגענו אל החלל המיידי שמחוץ לדלת הבית, נדאג באזור זה שהמראה הכללי ישדר זרימה אל הבית ...

... ולקשור קשרי אהבה עם הסביבה, מכיוון שכך הוא מרוויח את מה שלא יוכל להשיג בעצמו. ככל שרצונו של האדם גדל, הוא מתחיל להרגיש שיוכל ליהנות אם ינצל את הזולת לטובתו. האדם חי באשליה שהוא יוכל להיות מאושרים אם יצליח לשלוט על שאר האנשים ולהשתמש בהם לטובתו ...

... ובכך האחריות לחייו מוסרת ממנו ועוברת אל משפחתו. מנגד, בסיטואציה משפחתית אחרת שבה המשפחה של הנער שתלטנית ומונעת ממנו אוטונומיה והבעה עצמית, האנורקסיה נותנת לו אשליה שהוא שולט על חייו ולא מוכפף למשפחתו. מאפיין שכיח בקרב גברים שלוקים באנורקסיה ...

... היא ראיה שכל המחשבות הרבות שחלפו, שדאגו לי, ל"אני", לפחדיו, לתשוקותיו, למצבו הרוחני, יצרו (ועדיין יכולות ליצור) אשליה חזקה, אך שזוהי אשליה. מאחורי הגופים השונים, מחשבות האני השונות, יש רק אחד. זה אותו אחד. התעוררות היא לא רק להבין את זה או להסכים לזה, אלא לראות שתכל'ס, זה אני. קצת מפחיד לחשוב שאת לא קיימת ... אינה חוויה. זהו זיהוי של אמת. זוהי אינה חוויה נפלאה, אלא זיהוי של עובדה די מחרידה עבור המזהה (אופס, הכל היה אשליה). עם זאת, ההשלכות של הזיהוי המחריד הזה הן נפלאות למדי. אם היית חי בעידן בו חשבו שכדור הארץ הוא פלטה שטוחה, אך היית מצטרף לטיסה בחללית ורואה בעיניך שכדור הארץ הוא עגול, ... אז בני האדם. היית יודע שכדור הארץ תמיד היה עגול, ותמיד יהיה, ואין סכנה ליפול, ומי שמאמין אחרת ומפחד - חי באשליה. וכשהיית עומד על צוק מול הים עם חברך, הוא היה אומר לך: משוגע אחד, רד מהעננים - הבט לאופק, אתה לא רואה שהעולם שטוח? ואתה היית שותק. לא הייתה לך דרך לומר לו שמראה עיניו ... ליבו מתמלא בפחד (מליפול לתהום), ביהירות (כלפיך), ובחוסר פתיחות (לחפש אחר האמת). בשל הידיעה כי פחדיו ויהירותו הם אשליה, היית חומל עליו. לא כי אתה טוב יותר או שונה ממנו, אלא רק כי אתה רואה כיום את מה שהוא עדיין אינו רואה (כפי שאתה לא ראית בעבר). ואם היה חברך צריך לצאת להפלגה, והיה מספר לך על פחדו ליפול ב"סוף העולם", היית מקשיב לו, ומנסה להקל עליו, אך היית יודע - הפחדים הם פרי אמונתו בלבד. אשליה. היית נשאר חברו, תמיד מוכן לספר לו על האמת, אך לעולם לא מנסה לדחוף לו אותה בכוח. וכך היית חי בעולם - חופשי מפחד בעצמך, שמח, ויחד עם זאת מלא בחמלה כלפי חברך. אני חוששת שבדרך הרוחנית אאבד את ההנאות והתשוקות שיש לי כיום, כי הן יתבררו כאשליה. האם אתה אינך חש לפעמים חרטה על שעזבת את עולם האשליה ואיבדת אותו? האם ההתעוררות היא תחליף נאות להנאות שאבדו? כשמתחילים ללכת בדרך, הרע הופך לטוב. הטוב לרע. הרע הופך ליותר ויותר טוב, כי אנו מזהים שהוא החוויה האמיתית שלנו, זו ... אותן ונכיר אותן, והן הופכות לקרובות יותר ומוכרות יותר. מישהו לרוץ איתו. הטוב הופך לרע, כי הוא מזוהה יותר ויותר כאשליה שהיא חלק ממנגנון הסבל. אנו מזהים שהטוב - החוויות המענגות, המספקות והמרגיעות - הוא התחנה העליונה ברכבת ההרים, שם היא כמעט נעצרת לרגע, הנוף מדהים והרוח נושבת בשיער, ומשם ...

... וניסיתי לנתח את המהלכים שביצעו המשתתפים. היו חלקים מאוד מותחים ומרגשים. ואז התחלתי להבין את הבעיה. הצפיה בטלויזיה נותנת אשליה של השתתפות במשהו, השתתפות בסדרה, השתתפות בהרפתקאות שעוברות על המשתתפים שם או על השחקנים. פתאום יש אקשן ... דבר מועיל. לא דיברתי עם אף אדם קרוב, ואפילו לא שטפתי כלים. כלום לא קרה אצלי. אבל התחושה היא שכן קרה משהו, והרבה, וזוהי האשליה המסוכנת. בתקופה שבה צפיתי בסדרה הזו, חשבתי על מה שקורה שם, מה היה בפרק הקודם, מה יהיה בפרק הבא, מי יודח, מי ...