למה לחיות באשליה? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת! חלק 2... לחיות באשליה? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת! חלק 2 למה לחיות באשליה ? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת! חלק 1. אשליית הדשא של השכן, שבה האדם חושב שהדשא של השכן ירוק יותר מאשר שלו. אשליית הפחדים, שבה האדם מפחד מכל מיני דברים שאינם יכולים לגרום לו לשום נזק. אשליית הנצחנות, שבה האדם משלה את עצמו וחושב שהוא מנצח את יריביו למרות שבאמת היצר הרע שלו מנצח אותו בעצמו. אשליית הנקמה, שבה האדם חושב שהוא נוקם באחרים, אך הוא נוקם בעצמו בלבד. אשליית המה חושבים עליך, שבה האדם אכפת לו ממה שחושבים עליו, למרות שבאמת זה בכלל לא משנה מה חושבים עליו, אלא רק מה הוא חושב על עצמו. אשליית החיים לנצח, שבה נדמה לאדם כאילו הוא הולך לחיות כאן אלפי שנים והוא מתכנן כל הזמן את העתיד הרחוק, כאילו שהוא הולך לכבוש את העולם. ... שאילו האדם היה זוכר שבכל רגע הוא מתקרב אל סוף חייו, הוא היה נרגע מהמרוץ שבו הוא נמצא. אשליית תרדמת ההרגל והזמן, שבה הזמן מרדים את האדם וגורם לו לפעול מתוך שינה בהקיץ ולא מתוך מודעות אישית. אשליית הפרסומות, שמספרות לאדם שאם רק יהיה לו X, החיים שלו יהיו טובים יותר. אשליה שגורמת להרס של חיי האדם, אשליה שגורמת לאדם להיכנס לחובות נפשיים בעיקר, שהוא מרגיש שהוא חייב כל מיני דברים, במקום להיות שמח במצבו כפי שהוא. אשליית מי הים, שבה האדם שותה מי ים, כדי לא להיות צמא, אך הוא נהיה צמא עוד יותר. דהיינו שהאדם עושה פעולות חיצוניות כדי להיות יותר מאושר, אך גורם לעצמו להיות עוד יותר פחות מאושר מבפנים. אשליית המקום, שבה האדם חושב שכאילו במקום אחר יהיה לו טוב יותר מאשר היכן שהוא נמצא. ועוד ועוד ועוד. לסיכום: יש לו לאדם אשליה שבה הוא חושב שהאושר שלו תלוי בכל מיני דברים. האשליה הזאת גורמת לו לאדם להיות תלוי רגשית בכל מיני דברים. האשליה הזאת אחראית בין השאר למספר דברים. היא אחראית לכך שרע לאדם כאשר לוקחים לו משהו, והיא אחראית גם על כך שנדמה לו לאדם כאילו אתמול היה טוב יותר או מחר יהיה טוב יותר. אך זו כמובן אשליה. לעומת זאת, יש את השכל של האדם שהוא הדבר המתוק ביותר בחיים. הדמיון הוא מר והשכל הוא מתוק. כאשר האדם משתמש בשכלו, דהיינו מבין טוב מאוד ... החיים שלו נהיים מתוקים יותר וטובים יותר. ואז הוא חי את המציאות האמיתית באמת ולא את האשליה. בהצלחה. ציטוטים: רבי נחמן מברסלב "כי צריך כל אדם להוציא את עצמו מהמדמה [כוח הדמיון], ולעלות אל השכל... וכל זמן שלא הוציא שכלו אל ...