פילוסופיה - הפרה סוקרטיים ויסודות המציאות - חלק 1... סוקרטס (469 - 399 לפה"ס) דווקא פנה עורף מופגן למדע (אפלטון תיעד ויכוח שנון בינו לבין פרמנידס וזנון בעת ביקורם באתונה) ופנה לשאלות מוסר ודת. אבל הוא חולל מהפכה כשהעמיד את הידיעה עצמה כנושא לחקירה, ובכך לימד גם את המדע להבחין בין טענות ... הציע, בנאום מנומק לפרטיו, להקציב לו שלוש ארוחות חינם. אפלטון וחבריו המבוהלים קמו מיציע הקהל ומיהרו להציע עונש של קנס, אבל המושבעים כבר התרתחו. כך ארגן הקשיש לעצמו סוף דרמטי מעובד לפרטיו, כולל ניצוח על מקהלת ההתייפחויות של תלמידיו (ראו ... זכו לקדוש המעונה הראשון שלהם, שנכנס לתפקידו במרץ רב. אפלטון משאיר שוליים אם אנו מכירים כיום את סוקרטס למרות שמימיו לא העלה מילה על הכתב, הרי זה בזכות הדיאלוגים היפהפיים של תלמידו אפלטון ( - 347429 לפה"ס), ששמו האמיתי היה דווקא אריסטוקלס. בכינוי פלטון - "רחב" - זכה ממורה לספורט בשל כתפיו הרחבות, והעברית, בעקבות אחותה הערבית, הוסיפה לו א'. בן עשרים ושבע היה בזמן ... לעבד ונפדה ע"י חבר, שסירב לקבל חזרה את כספו וביקש שאפלטון יקים בו בית - ספר. כך נוסדה ה"אקדמיה" המפורסמת, מכון מחקר אינטנסיבי בו עבדו חוקרים ממקצועות שונים על שאלות שאפלטון הטיל עליהם ושעל עבודותיהם בנה את השקפת - עולמו. הוא היה בעל דעות מקוריות בתחומים רבים (למשל בענייני אהבה, שם טבעו לכבודו את המונח "אהבה אפלטונית"), סופר נפלא וגם, לא נעים לומר, פאשיסט לא קטן: אילו ניתן בידיו הכוח להקים את מדינת הפילוסופים שלו היה נוצר עוד "גן עדן" מסוג אלה שכבר ראינו יותר מדי במאה העשרים. אבל כיוון ... סבר שכל הפילוסופיה המערבית היא "סדרת הערות שוליים לאפלטון, " לא יזיק להציץ בכמה מאותם עמודים ב"טימיאוס" שכל כך הרבה חכמה הצטברה בשוליהן. ישנם תחומים העוסקים בתופעות אובייקטיביות, מוחשיות, הקיימות במציאות החיצונית, כמו הפיסיקה, הרפואה ... כך נראה, הוא יציר דמיונו של האדם. ממש לא נכון, אמר אפלטון. מושגים מופשטים יכולים להיות יותר אמיתיים מכל עצם מוחשי. אחרת, איך תסבירו את העובדה שמי ששולט בתורה של המספרים המופשטים האלה, מי שיודע כמה זה שלוש ועוד שלוש בלי קשר לקלמנטינות ... נותן לאנשים כוח אדיר לשלוט במציאות החיצונית! תשובת אפלטון לחידה היא חזרה לדרך הפיתגוראים וערעור על הנחת - יסוד של חשיבתנו: התרגלנו לחשוב שהעצמים המוחשיים הם אמיתיים ואילו המחשבות, הזיכרונות והרעיונות הם רק השתקפויות שלהם. טעות! העצמים ... המוחשי שלנו. באחד הדיאלוגים הנפלאים שלו, "מנון, " מתאר אפלטון איך סוקרטס משוחח עם עבד חסר השכלה ובעזרת סדרת שאלות מראה לו שהוא יודע גיאומטריה! לכן, אם למדתם משהו חדש, בעצם רק נזכרתם במשהו שידעתם עוד טרם לידתכם. דמיינו לעצמכם, המשיך אפלטון, אנשים מסכנים החיים כל ימיהם כבולים בתוך מערה ויכולים לראות רק את דופנה הפנימי, עליו נופלים צללים של מה שמאחריהם. הם מאמינים שהצללים הם העולם האמיתי. יום אחד יתנער אחד מהם ... שאני עכשיו יושב עליו הוא לדעתי מאוד אמיתי, אבל לפי אפלטון הוא רק העתק של "אם כל הכיסאות" בעולם האידיאלי, שכל הכסאות בעולמנו הפגום הם בבואותיה. זו הסיבה שמי שיודע לטפל במספרים - שהם, לדבריו, הדברים האמיתיים - יכול לשלוט בעצמים המשקפים ...