... ימים אלה מוכשרים אהרון ובניו, והם זוכים בייפוי - כוח לשרת את
ה' בקודש, לאחר שהם עברו תהליך של כפרה [3]. במלים אחרות, היום השמיני הוא בבחינת יום ציון סיום ההכשרה לשירות בקודש. יום ששמחה צריכה לציין אותו, יום בו ראוי לברך על המוגמר. ... היום הזה, תוך כדי התרוממות רוח הקדושה, ברכות משה ואהרון, והופעת
ה' [4] ; פתאום, מהומה בלתי צפויה: "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני
ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני
ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" [5]. נורא. זו אחת הפרשיות הסתומות ביותר במקרא. יתר על - כן, מותם של בני אהרון הוא סיפור המעלה קושי משולש. נפתח בקושי הראשון: חומרת העבירה. חומרת ... שעונשה הוא מוות, אינה מובנת מתוך פשוטו של הכתוב: "ויקרבו לפני
ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני
ה' ותאכל אותם וימתו לפני ה'" [6]. ממש, חסר פשר בפשטו של הכתוב. פרשנים מנסים דרכים שונות להציע פשר לקושי. אפשר למצוא במדרשים גילוי אמפתיה לכאב הנורא: "וכי לפני
ה' מתו? אלא מלמד, שקשה לפני
הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם" [7]. ואף החרפת התמיהה, וחוסר הפשר: "טיטוס הרשע נכנס לקדש הקדשים וגדר שתי פרוכת ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו ... הסבר עקרוני - אמוני: ריקאנטי מציע לראות בכך תהליך פגום, ללא קשר
לאלוהים: "היה צריך לכוין ביחוד השם המיוחד לריח ניחוח, והם לא עשו כן, ועל כן נענשו, כי כמו שחשבו לתקן עצמה מתו שהם כיונו לייחדה בכח עצמה בלא ייחוד השם הגדול" [12]. כוון דומה מציע ... לייבוביץ מציע להבין ש"אש זרה" היא "אש ההתלהבות", דהיינו, "עבודת
ה' שהאדם נדחף אליה מתוך הבנתו והרגשתו, מתגלגלת והופכת במהותה לעבודת אלילים, שהרי למעשה אדם זה כאמור מתכוון לספק את עצמו" ללא קשר למטרת הפולחן
לאלוהים [13]. בהמשך וברוח דברי ליבוביץ, ברשות קוראי, הכתוב כאן מעלה כוון נוסף: מהי "אש זרה"? אני מציע, במקום הכתוב "אש זרה" לקרא "אש מזרה" [14], במובן אש מפזרת, אש שמתפשטת כמו ... שמכלה שניים מבניו, והוא שותק? "ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר
ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידם אהרן" [17]. יש הרואים בכך בסיס לשכר: "קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדיבור" [18]. באופן דומה גם פרשנויות אלה: "שהתנחם בקידוש
ה' שנקדש במותם" [19]. "אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של
הקדוש ברוך הוא, וכיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הם, שתק וקבל שכר" [20]. פרשנויות אלה משדרות הצדקות. גישה אחרת מציעה לראות בכך ביטוי כן לאבל: "השתיקה אחת ממשפטי האבלות, והם מפורשים ע"י ... והשלמים. ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד
ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני
ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כב - כד). [5] ויקרא י, א - ב. [6] שם, שם. [7] מדרש שמעוני, פרשת שמיני רמז תקכד. [8] שם, שם. ... א). ייתכן שפרשנות הרשב"ם קשורה לסיום הפרק הקודם: "ותצא אש מלפני
ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים וירא כל העם וירנו ויפלו על פניהם" (ויקרא ט, כד). "וטעם אשר לא צוה אותם שמדעתם עשו" (ראב"ע ויקרא י, א). [11] מדרש שמעוני, פרשת שמיני רמז ...