... הבדיוני שבנית... ורק אז תחזור להיות נוכח בהווה, שהוא כל מה שיש. i am a lover of what is "ביירון קייטי" המובן מאליו שישה ימים של שתיקה ואוכל אורגני, גררו אדם כמוני חולה בשר, מחוספס חיים - הכל מובן מאליו... לעבור טרנספורמציה, להיזכר בתמימות הדמעה, לחוש שוב את אנרגית החיים.. לא להיסחף בזרם החיים ... וגופי מעולם ולעולם לא יהיו שלי. כל יום טרבלינקה זה הסטיקר שהיה בכניסה להרצאה בית מטבחים... מסלול קולוסאלי... המתנה לשחיטה... כליאה, אין אוכל אין שתייה. הצמא מחרידה... ההמתנה - לפעמים ימים. (אתה נחשב כמת כבר. פשוט אין שתייה חבל על המים). הגעייה, והפעייה והקרקור. ריח הדם... הפחד... החרדה מהמות... ... הדם אוזל... מתחילים לחתוך אותך שאתה חי. (היהודים אומרים, זה הכי מהיר המות הזה - הם ממש רחמנים העם הזה כל הכבוד) וזהו. ושאתה אומר שהפסקת לאכול בשר השאלה הראשונה "מה יש לך כולסטרול?" המחשבה על הסבל בכלל לא עולה בראש. ואם תגיד כן יאמרו שאתה פשוט תימהוני. כן!!! תמהוני אתם מבינים? קחו את הילד שלכם. או ... המלא מהכל, זה השחרור מ"השלי". ומאפשר את המנוחה בזרימה של הרגע, שמטבע הדברים, חייב להכיל הכל... לפרוח ולדעת את זה זה השחרור הרוחניות שבאוכל שאני אוכל, אני חסר ציפיות ואכזבות. אני נוכח בשביל הטעם, בשביל הלעיסה והבליעה איני נשען מנטאלית על אף אחד, לא זקוק לפרגונים. אפשר לעשות זאת בכל שעה, לבד גם ללא חברים... שאין אוכל מסוג אחד, תמיד אפשר להחליפו באחר. את הציונים לטעם אני חש בפנים, בבלוטות הטעם. מין תחושת פנימית כזו, כמו גם את השובע מין חיוך פנימי שכזה... אני פשוט חש שאני ... משוחרר. זה סוג של מוארות סוג של מדיטציה. מצליח לי להיות לבד וגם ליהנות מזה. להרגיש חופש וזאת כמעט ללא מאמץ. עכשיו אני מבין למה אני בורח לאוכל כל הזמן. רק שם אני מרגיש חופשי כל כך. חסר לי החופש, השחרור הזה, שכדי להיות במצב הרוחני "הזה" של ליהנות מהלבד ומהתחושה הפנימית, מהאושר... אני מאביס את עצמי ... שקט פנימי (ונפשי) לכמה דקות... ם הפאסט פוד נותן לך סיבה לעצור את הריצה המטורפת, ולחוש את "עצמך" לכמה דקות. פה ההתמכרות וזו התובנה. "שאתה אוכל אתה פשוט מרגיש את החופש" ומה שמחייך אותי זה שאני... רץ כדי לעצור. נלחם למען השלום. מתמכר כדי להרגיש חפשי. וסובל כדי לחוש את האושר. לא זה כבר לא בלבול, זהו האושר שמאחורי האוכל... וכן אני מזיק לעצמי עם האוכל, לא כדי להיות שבע, לא בגלל שאני רעב, אלא בגלל תחושת החופש הנלוות לכך. זה דרכו של האגו להשיג את השקט, את הפנימיות, באובייקטיביות בחיצוניות. סיפור המאיה. ...

... כבוד ולא ידום - א - ד - ני א - להי, לעולם אודך". בכל הקדושות "קדוש - קדוש - קדוש ה' צ / באות - מלוא כל הארץ כבודו" "... ויאכילהו - מחלב חיטה, ומצור - דבש אשביעך". "לדוד! ה' (הוא), אורי וישעי". ".. נהרות ימחאו כף, יחד - הרים ירננו" ".. אור זרוע - לצדיק, ולישרי לב - שמחה". "מקולות מים רבים - אדירים ...

... הן מילים הלקוחות מעולם הדיאטה. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את הלקסיקון. וכשהחוויה היא של כישלון, של חטא - התגובה המיידית היא צורך בפיצוי... באוכל! גלית (שם בדוי) היא שועלת דיאטת ותיקה. "אני מכירה את כל הדיאטות, יודעת מצוין מה צריך לאכול, אבל ברגע שאני נכנסת לדיאטה מיד בא לי לאכול את כל מה שאסור", היא אומרת. כשאנחנו אומרים לעצמנו "אסור", ועל אחת כמה וכמה כשמישהו אחר אומר לנו "אסור", התודעה שלנו אינה יכולה להניח לאותו איסור. הוא מעסיק אותנו כפי שלא העסיק אותנו קודם. החלטה ש"לא לאכול שוקולד" הופכת את אכילת השוקולד למשאת נפשנו. דיאטות הבנויות על איסורים מועדות לכישלון מראש. שהרי חריגה ואפילו הקטנה ביותר מוגדרת על ידנו באופן מיידי ... זאת" וכד'. ולכן הכל התמוטט, כמו מגדל קלפים. נכשלתי. ומכיוון שכך, הכל נהרס. עכשיו אעניש את עצמי, או לחילופין אפצה את עצמי על עוגמת הנפש. כיצד? באוכל. ברור, לא? תשאלו כמעט כל מי שנכנס לדיאטה מה הוא רוצה, התשובה תהיה: "לשלוט באכילה שלי, בהרגלים שלי, בתשוקות שלי"... לשלוט! המרדף אחרי השליטה באכילה מוביל לקונפליקטים, לאכזבה, לתחושת כישלון, ולצורך מתמיד בפיצוי. גם השליטה באה מעולם התוכן שיש בו שחור ולבן, כמו המותר והאסור. שליטה היא מוחלטת, טוטאלית. מול השליטה עומדת אכילה מתוך בחירה מודעת. בחירה, בניגוד לשליטה, היא מפתח לשקט ולהשלמה. אם צבענו את השליטה בשחור ולבן, הרי שבבחירה נמצאים כל גווני הקשת - מגוון של אפשרויות. בחירה המבוססת על מחשבה מובילה להנאה מהאוכל, ללא תחושה של הפסד. אכילה מתוך בחירה מודעת מאפשרת ירידה במשקל ללא מאבקים פנימיים, והסתגלות לדפוסים החדשים צעד אחר צעד עד שהם הופכים לחלק מאיתנו, בלי להרגיש שעשינו מהפיכה בחיים. המהפיכה היא בראש. לרדת במשקל בלי להילחם, בלי להיאבק, בלי להתחרט ובלי להיכשל. נשמע פשוט... איך למשל משנים חשיבה האומרת: "אסור לאכול שוקולד בדיאטה כי זה משמין. אם אוכל שוקולד, הדיאטה שלי תיהרס" לחשיבה המאפשרת חופש בחירה? גלית החליטה בהתחלה לא לאכול שוקולד בכלל. המחשבה על השוקולד האסור לא הרפתה ממנה, אבל היא אספה את היכולות שלה, התאמצה והצליחה. לאחר שבוע חזרה ואמרה: "מה, אני לא אוכל שוקולד אף - פעם? וגם בשבוע הבא אצטרך לאסוף כל - כך הרבה כוחות כדי להצליח לא לאכול שוקולד? אני לא אעמוד בזה". לכן, לשבוע הקרוב היא בחרה לאכול שוקולד יום כן ויום לא. הראש שלנו כבר חושב "ביום שלא אכלה, ודאי חכתה שכבר יבוא מחר"... אבל מה שקרה היה ההיפך. בכל יום אמרה: "יש לי אפשרות לאכול היום, אבל אני אשאיר את זה למחר, אולי מחר ארצה יותר.. " וכך מצאה את עצמה אוכלת פחות ממה שבחרה לאפשר לעצמה, לא עסוקה במחשבה על השוקולד, כי האפשרות לאכול אותו היתה קיימת עבורה כל העת. זו היתה דרכה של גלית, אך לכל אחד תשובה משלו. ניתן לומר: "אני מעדיפ/ה לא לאכול שוקולד, כי אם אוכל שוקולד ארד פחות במשקל. אם ארגיש צורך לאכול משהו מתוק, אבחר אולי בשוקולד, ואולי לא. " אפשרות נוספת היא: "אפנק את עצמי בקוביה / שורה אחת, אבל של שוקולד איכותי! " אלו מחשבות חלופיות המציגות ... לשחק עם הכמות, עם התדירות, עם האיכות, או כל משתנה אחר שיכול להעניק תחושה של חופש בחירה. אני לא בעונש, אין מותר ואסור, יש אפשרויות. במצב כזה, כשאוכל שוקולד, לא אחשוב שכל מה שעשיתי ירד לאבדון. סביר אפילו שאהנה הנאה אמיתית מאותה פעם בה אכלתי שוקולד, ואמשיך הלאה. הצורך בא על סיפוקו. אילו אכלתי למרות איסור, התסכול והאכזבה מעצמי היו מלווים אותי באופן כמעט אוטומטי ל... עוד שוקולד (ועוד שוקולד) ולתחושה עמוקה של כישלון והפסד. היכולת לאכול מתוך בחירה מחזקת את היכולת שלנו לסמוך על עצמנו. כל חוויה של הצלחה, ולו הקטנה ביותר, פותחת את התיאבון לחוות הצלחות נוספות. חווית היכולת לתת לגוף ...

... לחיי היום יום ולתת דוגמאות טובות ע"מ לחזק את הטיעון ואף מדבר שהוא פשוט מחיי היום יום. ניתן לתת כדוגמא מחיי היום יום את עניין האכילה המבוקרת: כאשר אדם אוכל אכילה מבוקרת הוא יודע שהוא אוכל כדי להיות שבע וכשהאדם שבע הוא שקט. כאשר האדם סובל מהפרעות אכילה, הוא אוכל או יתר על המידה, או אוכל פחות מהרצוי. האדם לא אוכל את כל האוכל של כל היום במכה, הוא צריך לחלק את האוכל הזה למנות במהלך היום. דוגמא נוספת היא, כאשר האדם נולד הוא מתחיל ללכת ונופל, הוא לא מתחיל מיד לעבוד, הוא צריך ... נקודת פתיחה להבין את הדברים כפי שהם ואז לראות באיזה אילוצים הוא נמצא ומה האפשרויות הניצבות בדרכו. ובעצם כפי שיש לאדם מנגנון של אכילה (הוא יודע מתי הוא רעב ומתי הוא שבע ומתי הוא צריך עוד אוכל ומתי הוא לא רעב וכן, מתי הוא מפסיק לאכול כדי שלא יזיק לעצמו) כך יש לאדם מנגנון החלטה שהוא לעתים מכוסה ב"אבק" מפני שאינו מפותח. מנגנון ההחלטה פועל לפי ...

... אנרגיות אלו. כמות ודחיסות האנרגיה שונה מאדם לאדם, אך אינה ניתנת לשינוי. אנרגיה זו חייבת להיות תמיד בתנועה ולכן הסינים מציינים כי אכילה נכונה וספורט גורמים לגוף להיות מאוזן. גם בבית קיימת אנרגיה נשית וגברית, אילו חדרים שייכים לאיזור הגברי, ...

... שאתה אוהד היא המנצחת, מבלי לחשוב שזו הקבוצה השווה יותר? כנערה, איך אפשר שלא להתעסק עם הגוף, לשחק במשקל, באוכל שהיא מכניסה או לא מכניסה לגוף, כדי להרגיש שווה יותר? ההתמכרות הזו לעשייה, כדי להיות רזים מספיק, מצליחים מספיק בעבודה, בחברים, לייקים ...

... / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - דיאטה ועץ הדעת - התפוח לא נופל רחוק כשאלוהים אמר לאדם וחוה שאסור לאכול מעץ הדעת... יכול להיות שהוא בעצם התכוון לכך שהם יאכלו ממנו. כי לא ייתכן שאלוהים לא יודע שכשאומרים אסור... זה רק מעורר את הרצון התשוקה ... והרסן שנמצא בתוכנו. כך גם ובמיוחד - כשאומרים אסור בדיאטה זה בדיוק מה שקורה. דיאטות מבוססות על איסורים ועל "לאוים". המחשבה המובילה איננה מה אוכל, אלא מה אסיר מהתפריט שלי. לרוב כבר ברגע שבו אנחנו מקבלים את ההחלטה, אנחנו יודעים שהענין הוא זמני... והגעגוע... לפיתה, לשוקולד או לדברים ... משהו אחר, מנחם, מפנק. משם הדרך למה שאסור מאד מהירה וקצרה. אם נחזור לסיפור גם העדן, הרי שנגלה שגם החרטה, האשמה והעונש פוגשים אותנו כשאנחנו אוכלים את מה שאסרנו על עצמנו. כל מי שעשה דיאטה בחייו מכיר את החוויה הזו: אכלתי - התחרטתי - הרגשתי אשמ / ה... רק שבמקרה הזה לא אלוהים הוא זה ... להעניש אותנו אלא אנחנו עצמנו. והעונש לעתים קרובות הוא הרס הדיאטה כולה, מלווה בתחושה של כישלון. שינוי חשיבתי עיקרו בנקודה הזו הוא לבחור מה כן לאכול. והכוונה איננה לירקות, יוגורט ולחם קל. אם באמת הכל מותר? בהחלט - אין אסור כלל. אז מה עושים למשל בענין של ה... שוקולד? להחליט שלא לאכול בכלל - אופציה מכשילה מלכתחילה. אז מה כן? אולי פעם בשבוע? אולי פעם ביום? אולי רק בשבת? אולי רק קוביה כקינוח? אולי נגדיר כמות שבועית כזו או ... את המנגנון ההרסני של היצר שאחריו באה האשמה. אל תאמרו לעצמכם אסור. תרשו הכל ותראו שהתפוח ירגיש לכם הרבה פחות אטרקטיבי ויש גם סיכוי שלא תרצו לאכול אותו כלל וכלל ...

... של הנער \ נערה. תת המודע שלנו הינו כמו "דוס" של מחשב מבחינתו אוכל= חיים ולכן נפגעות המחלה לא יכולות להכיל את החיים ומעבר לכך מרגישות שהן לא ראויות לחיות את החיים ועל כן מרעיבות את עצמן. תסמין ההרעבה הינו הסימפטום שבא מתוך ... במהות הבעיה, דרך מקום רגשי נפשי עמוק. הטיפול אינו עוסק במזון או באכילה אלא בפן הרגשי נפשי ורוחני. אני מאמינה כי ניתן ואפשר להציל נשמות אבודות רבות שנקלעו למצב אנורקטי ולשחררן מהכלא אותו בנו לעצמן. ...

... שלי ואאמין שהדמות הפייסבוקית שלי היא עצמי. אוכל לשנוא את האני הפייסבוקי שלי או לאהוב אותו, להאמין בו או לזלזל בו. כך או כך הוא רק דף פייס בוק. הוא לא קיים באמת. אותו דבר לגבי כל שיפוט או ביקורת של אני ב עצמי . ... שאני אפילו לא יכול לסלוח לעצמי כי אין עצמי שאוכל לסלוח לו, יש רק אני. ברגע שאין פיצול, כשהקצוות מתאחדים, יש רגע מופלא של אינטימיות קסומה. אינטימיות של זה. של חוויה אחת. לא מפוצלת. מאוחדת. פתאום יש רק רגע אחד וכל ... עם עצמי ובתמורה לזכות באינטימיות נפלאה. איך אוכל להיות באינטימיות עם בת זוגתי אם יש לי אמונה שאני ועצמי נפרדים? שאני והיא נפרדים? מערכת יחסים מורכבת ומסובכת של 4 דמויות מדומיינות - אני, עצמי, היא, עצמה. ולפעמים ...

... / לרדת במשקל / הרגלי אכילה - רגשות האשמה שומרים עלי "אני מרגישה אשמה. אשמה כשאני אוכלת מתוקים, אשמה כשאני נהנית מאוכל טעים ומשמין..." לכאורה האשמה היא מכשלה למה אנחנו אוחזים בה ולא משחררים? גם אחרי שהגענו לתובנה שאכילה שפויה ונורמלית היא אכילה שיש בה הקשבה, סיפוק והנאה? כי אם אני אפסיק להרגיש אשמה אני ארשה לעצמי... האשמה הופכת להיות הגארד האישי שלי אם אני אפסיק להרגיש אשמה... מה יהיה????? מה יקרה לי???? מה יגרום לי להפסיק לאכול אחרי הפרוסה השלישית של העוגה, אם תחושת האשמה לא תהיה שם????????? החדשות הן כאלה - האשמה היא מחוללת האכילה ולא השומרת מה מחליף את האשמה? קבלה, השלמה, הסכמה נסי לומר לעצמך משפטים שמתחילים ב"זה בסדר ש..." זה בסדר שמתחשק לי מתוק זה בסדר להינות מאוכל זה בסדר לרצות משהו טעים קשה לך? למה? אולי מפני שאת פוחדת לתת לעצמך את החשק ואת ההנאה, שמא לא תוכלי לשלוט בהם? אחרי ... על זה? שזו הסיבה שאת שומרת עליה קרובה אליך? לפעמים שחרור מהאשמה הוא פשוט ולפעמים האחיזה בה פחות מאפשרת, זה תהליך וזה שווה. החוויה של אכילה מתוך הקשבה, הנאה, כיף וחוויה, תוך הקשבה לגוף ולנפש, תוך כך שנותנים לגוף את מה שהוא צריך ולא יותר מכך, משחררים עודפי ...